The revenge/Larry stylinson

13.

נקודת מבט הארי
״איך מצאת אותי בכלל?״ אני שואל בהרמת גבה והוא נאנח, ״יש לך סים מעקב בטלפון״ הוא אומר ואני פוער את עיני, ״מה?!״ אני שואל בהלם מוחלט, ״אם אני אברח אתם תמצאו אותי?!״ אני שואל והוא מהנהן, ״תכננת לברוח״ הוא שואל ואני מחייך, ״לעולם לא תדע״ אני אומר והוא זוקר את גבתו ונאנח.

אנחנו מגיעים אל הבניין ויוצאים מהמכונית, הוא תופח על גבי ואני מביט בו בשאלה, ״תרצה שאלווה אותך או שאתה מרוכז מספיק בשביל ללכת לבד?״ הוא שואל ואני מביט בו במבט מבולבל, ״מה..? תחזור על זה?״ אני שואל והוא נאנח וצובט את גשר אפו, ״הבנתי, בוא״ הוא אומר ומושך בידי, אנחנו עוברים את המולת העובדים הסוערים להגיע אל משרדיהם, אני לא מבין איך נותנים להם לעבוד בשעות האלה, זה פשוט התעללות.
״למה כולם ערים בשעה הזו?״ אני שואל והוא נאנח, אנחנו פונים אל המעליות, ״מי שצריך לעבוד״ הוא אומר ללא סבלנות, ״ומה אתה עשית ער בשעה כזו?״ אני שואל ואנחנו נכנסים אל המעלית, ״לא כל דבר אתה צריך לדעת״ הוא אומר ולוחץ על הקומה האחרונה, ״שאלתי.. ממורמר אחד..״ אני אומר ומגלגל את עיני, הוא מתקרב אלי וצובט את צד בטני, ״אווץ׳!״ אני אומר ומחזיק בבטני, מביט בו בבלבול והוא מחייך, ״ ׳ממורמר׳ ״ הוא מחקה את טון קולי ואני מצחקק, מתקרב אליו וצובט את צד בטנו כנקמה, אך זה לא מזיז לו, הוא מביט בי בחיוך מזורגג ואני נאנח בעצבים.
אנחנו יוצאים מהמעלית והוא מתקדם במהירות אל הדלת, אני לא חושב פעמיים ורץ לעקוף אותו, מפליק לו בישבן ועוקף אותו במהירות, אני מצחקק ומחפש את המפתחות שלי, ״שיט!״ אני צועק ומביט בלואי מתקרב עם פרצוף משועשע, ״איבדתי את המפתח-״
״זה מה שקורה שאתה שיכור למות ולא שם לב למי שגונב לך את המפתחות״ הוא אומר ומוציא את המפתחות שלי מכיסו, ״אידיוט״ אני ממלמל ומגלגל את עיני, הוא פותח את דלת הבית ואני פולט אנחת הקלה, החימום מודלק.
אני נאנח ומתיישב על הספה, הוא סוגר את הדלת ומתקדם אלי, מתכופף ורוכן לעברי ואני לא שולט בחיוך שעולה על פני, ״אתה צריך לישון״ הוא אומר ומבטי מיד השתנה, אני מגלגל עיניים והוא מושך אותי עם ידי, ״לא רוצה״ אני אומר ומתאבק על להישאר בספה.
הוא משחרר אותי ובמהירות תופס אותי במותני, מדגדג אותי ואני מתפתל בידיו, ״ד-די״ אני אומר והוא מפסיק, אני מתנשם ומביט בו בכעס, ״לך לישון״ הוא אומר ומצביע על המיטה, אני מניד בראשי והוא מגלגל את עיניו בייאוש.
״תצטרך להכריח אותי..״ אני אומר ומתקדם אל עבר הספה, הוא מושך אותי אליו במהירות, מרים אותי והופך אותי, אני צווח מבהלה וקולט שהוא סוחב אותי הפוך אל המיטה.
״אתה מרים אותי כאילו אתה מרים תינוק״ אני אומר והוא פותח את דלת חדרי, זורק אותי בעדינות על המיטה ואני מתפרס עליה.
״לילה טוב מחר אעיר אותך מוקדם״ לואי אומר ואני מהנהן, ״לילה טוב רגזני״ אני מרגיש מכה בישבן ומביט בלואי יוצא מהחדר, אני מגלגל את עיני ועוצם אותם.

אני מרגיש שמישהו מנער את כתפי, אני פותח את עיני וסוגר אותם בחוזקה, כל-כך הרבה אור בבוקר אני התעוור מזה..
אני פולט אנחה ומרגיש כאב חזק בראשי, ככל הנראה זה מהשתיה, ״אני קם..״ אני ממלמל ומנסה להתעלם מהעובדה שכואב לי לדבר, ומרגיש נשיקה על הלחי שלי, אני פותח את עיני ומביט באליס שמחייכת, ״בוקר אור, היום אתם נוסעים לדובאי, תעדכן אותי בהכל..״ היא אומרת ואני מהנהן.
״ניסיתי להתחלף איתו אך ליאם לא הסכים.. תעדכן אותי בהכול!״ היא אומרת לי ואני מהנהן, למה היא צועקת ככה על הבוקר..
״באתי לפה בשביל להגיד ביי, אפשר בדרך שונה אם אתה רוצה..״ היא אומרת ומלטפת את חזי.
אני לא מבין כל-כך לאיך הגעתי לפה, הדבר היחיד שאני זוכר הוא שמישהו בא אלי, ״את לקחת אותי אתמול?״ אני שואל והיא מכווצת את גבותיה, ״לפה?״ היא שואלת ואני מהנהן, ״כן״ היא אומרת ומלטפת אל ראשי, אני מחייך לעברה והיא קמה מהמיטה, ״תודה״ אני אומר והיא מחייכת, מתקרבת אלי ומנשקת את שפתי, היא מדהימה.
אני מושיב אותה על מפשעתי וממשיך לנשק אותה, היא גונחת שאני מכניס את לשוני אל תוך פיה ואני מחייך בסיפוק.
זה לא עושה לי כלום