The revenge/Larry stylinson

11.

TW⚠️טריגר לאזכור אונס ופגיעה עצמית

היום השני למשימה: קולומביה
נקודת מבט הארי
אני מרגיש נשימות חמות בצווארי ואני נאנח.
אני מנסה לצאת מהחיבוק אך הוא מהדק את אחיזתו בי, אני נאנח ומסתובב אל פניו, אני מניח את ראשי על חזהו ומחייך.
הוא מחבק אותי ולא מרפה ואני נאלץ להישאר באותה התנוחה הלא נוחה.
״לואי״ אני לוחש והוא לא מתייחס, אני מנסה לצאת מאחיזתו שוב והוא מהדק את אחיזתו.
״לא״ הוא ממלמל, אני נאנח ועוצם את עיני.
״לואי״ אני אומר שוב רק חזק יותר, ״קום״ אני אומר והוא לא זז, ״לא רוצה״ הוא ממלמל ואני מגלגל את עיני, ״אידיוט״ אני אומר בשקט ומרגיש את אצבעותיו עוברות בעדינות ובזריזות על מותני, מה שגורם לי לזוז באי נוחות, הוא מדגדג אותי ואני מנסה להתחמק מהאחיזה שלו, ״ד-די״ אני מנסה לומר משהו בלי לפלוט ציחקוק, ״קראת לי אידיוט צוציק?״ הוא אומר ופותח את עיניו, ״כן כי אתה אידיוט״ אני אומר והוא מדגדג אותי שוב, אני יוצא מאחיזתו קם מהמיטה במהירות, ומרגיש אותו מושך את ידי בחוזקה, אני נופל על המיטה והוא עולה מעלי, מביט בי בחיוך מזורגג.
״האידיוט היחיד פה הוא אתה שהחלטת להעיר אותי בחמש בבוקר״ הוא אומר ואוחז בידי בחוזקה מעל ראשי.
״אתה חנקת אותי עם הידיים הענקיות שלך, בקושי יכולתי לנשום״ אני אומר ומכווץ את גבותי בכעס, ״הו, למה לא אמרת כלום?״ הוא אומר ונראה משועשע מהסיטואציה.
״קראתי לך לפחות מליון פעמים!״ אני אומר והוא צוחק, ״בסדר רגזני״ הוא אומר ואני מגלגל את עיני, הוא משחרר אותי ונשכב בחזרה למיטה, מסתובב לצד השני ואני מרגיש אכזבה כלשהי.

״איפה אנחנו?״ אני נאנח ושואל בפעם השלישית ואף אחד לא עונה, טוב לדעת שהם מתייחסים אלי, ״עוד מעט תראה..״ אליס אומרת ואני מגלגל את עיני.

״שלום לכם!״ אני מביט באישה מלאת שמחת החיים מולנו, אני לואי ואליס יושבים באולם כלשהו, בשביל הרצאה כלשהי, הם לא סיפרו לי כלום אבל אליס אמרה שזה יהיה מעניין.
״בואו נדבר על סקס״ היא מתחילה ואני מחניק צחוק, ״מישהו פה לא התבגר וחושב שזה מצחיק?״ הוא מביטה אל עבר הקהל ואני מחליט לא להיראות בולט, אליס צובטת את ירכי, אני מביט בה והיא נראית רצינית למדי.
לעומת זאת לואי נראה משועשע.
״איך קוראים לך?״ המרצה שואלת ומצביעה לכיווני, אני פוער את עיני וליבי מחסיר פעימה, ״לוקאס״ אני אומר בקול וכל המבטים מופנים אלי, אני מתחיל לרעוד מהלחץ ומנסה להראות שלא באמת אכפת לי, ״ובכן.. לוקאס, אתה תיהיה המתנדב״ היא אומרת ואני מכווץ את גבותי בבלבול, ״גש אלינו״ אני מביט אל אליס שלידי, מחייכת ומסמנת לי עם עיניה לקום, אני נאנח וקם אל הבמה הלא גדולה, אך גם לא קטנה.
אני מביט בכל האנשים שמביטים בי והפחד במה שלא ידעתי שיש לי מתעורר, נהדר.
״אוקיי יש לנו מתנדב אחד, את! בואי אלינו״ היא מצביעה על מישהי שנראית מופתעת, מתקדמת אלינו בחשש ומביטה בי, עיניה החומות בוחנות את גופי ואני נושם עמוק.
״אז כפי שאמרתי, סקס יכול להיות בכל מיני דרכים״ היא אומרת ותופסת בידי, מקרבת אותי אל הברונטית ומקרבת את מפשעתי אל אגנה, הבחורה משתנקת אך לא אומרת כלום, אני מרגיש לחץ וסומק עולה על לחיי מהבושה, אני מביט אל עבר המושבים של לואי ואליס, הם לא פה..
״התנוחה המוכרת אצל ההומואים..״ היא ממשיכה וכולם מתחילים לצחוק, מה מצחיק בזה?
״ושלא נדבר על הלסביות״ היא אומרת כאילו זה דוחה ולא נורמלי.. מה קרה ל׳מישהו פה לא התבגר׳, ״התנוחה של ההטרוסקסואלים, הנורמל״ היא אומרת ומשכיבה את הבחורה, פותחת קצת את רגליה ומושכת את גופי להיות בינה.
כולם מתחילים למחוא כפיים, על מה בדיוק?!
״כמובן שסקס יכול להתבטא גם כמציצות״ היא אומרת ומקימה אותי על רגלי, האישה עומדת על ברכיה לחייה סמוקות לגמרי, אלוהים, זה חוקי בכלל?
אני שולח לה מבט מתנצל והיא משפילה את מבטה, ״בשביל למצוץ זין צריך לוותר על דברים פשוטים״ היא מתחילה ואני מביט בה ומאגרף את ידי בכעס, ״אחד, כבוד, אישה תרד לברכיים בשביל גבר, או להפך, שתיים, אתה תצטרך לוותר על הגרון שלך, אלה אם כן את מעדיפה אישיות״ היא אומרת וקולות של צחוק נשמעים ברקע, זה לא כזה מצחיק, ״כמובן שהסקס הוא בשביל הכיף! אבל שאת מדממת כי קרעו לך את הנשמה בשביל זיון.. עדיין כיף נכון?״ היא אומרת ואני נאנח, זה לא יגמר בקרוב, ״או בואו נדבר על אונס..״ היא מתחילה וליבי מתכווץ, בחילה עוברת בי ואני מנסה לדחות אותה.
״מקסים ביותר שאישה שניסתה לצאת מהבית לאירוע, התארגנה.. לבשה שימלה שהשקיעה זמן כדי למצוא את האחת!
צריכה לקבל הערות מגונות מנרקיסיסט שיכור?! זה בסדר?״ היא שואלת ובקהל נשמעו קולות בוז, ״אומרים שגם ׳בנים נאנסים׳ ״ היא אומרת ועושה מרכאות באוויר, ״תעשו לי טובה! בת שנוגעת בכן זה רק מעמיד לכם את הזין!״ היא אומרת ואני משפיל את מבטי, זה לא נכון..
קולות עידוד נשמעו מהקהל, זה לא בסדר, כל ההרצאה הזו לא בסדר..
האישה קמה על רגליה והתקדמה אל עבר המרצה, ״הו, בואו נעשה סקר קטן״ המרצה ממשיכה ומביטה בבחורה שעומדת על ידה, ״איך קוראים לך?״ היא שואלת את הברונטית ומתקרבת למיקרופון כדי לענות.
״אלה״ היא אומרת בקול שקט שגורם לי לפעור את עיני, היא ילדה..
״אלה.. שם נחמד..״ המרצה אומרת ואני משפיל את מבטי מהבושה, ״קיימת יחסי מין?״ היא שואלת ואני מביט באלה שנראית ביישנית נורא, ״לא.. אני בת שש עשרה וחברים שלי הביאו אותי לפה ליום הולדת״ היא אומרת והמרצה צוחקת, ״סטנד אפ ליומולדת? כדאי שתמצאי חברים חדשים״ היא אומרת ומסתבר שזה סטנד אפ.. צחוק נשמע בקהל, אני מגלגל את עיני ומביט באלה, ״נאנסת?״ השאלה הזו באה בבום, איך היא אמורה לענות עליה בדיוק?!
״הותקפתי מינית..״ אלה אומרת ומשפילה את ראשה, ״אוי שיט״ אני ממלמל ומביט בהן, האישה הזו חסרת טקט ורגשות, למה לדבר על אונס בסטנד אפ ועוד מול קהל?!
״מי זה? את מכירה אותו?״ האישה הזו ממשיכה ולא מבינה את המסר, ״אני לא רוצה-״
״מה אכפת לך! זה עבר נכון? זה לא שהוא פה איתנו!״ האישה הזו עוצרת אותה ואני מביט בה בשנאה, היא נוראית.
״אבא שלי..״ היא לוחשת, אני מרגיש את ליבי מתכווץ בחזי, היא לא צריכה לדבר על זה..
״טוב ללא ספק הוא התכוון לזה שהוא אמר, ׳מתוקה כזו שאפשר לאכול אותה׳ ״ היא אומרת ואני פוער עיני מההלם, מתקדם אל עבר הבחורה וחוטף ממנה את המיקרופון, ״מהו שמך גברת?״ אני שואל ברוגע והיא מביטה בי בבלבול.
״אוליביה.. מדוע? אני בזוגיות אם אתה שואל..״ היא אומרת והחיוך המתנשא שלה גורם לי לרצות להחטיף לה, זין על זה שאכנס לכלא.
״ובכן אוליביה״ אני אומר בזלזול ומביט באלה שמסתתרת מאחורי גבי, ״את לפני דקה בלבד.. דיברת על כמה זה לא בסדר להטריד.. ועכשיו את עושה מאונס בדיחה?!!״ אני צורח בקולי קולות ומבטה מבוהל, ״וזה שאת בעצמך מטרידה נערה בת שש עשרה עם השאלות הגועליות שלך ומכריחה אותה לענות?! ללחוץ עליה ועוד מול קהל?! זה נראה לך בסדר?!״ אני שואל והיא משפילה את מבטה.
״ויש המשך.. מכריחה שני אנשים זרים לגמרי לעמוד בתנוחת סקס מול קהל צופים, ללא אישורם?!״ אני צועק והמקרופון מכפיל את עוצמת קולי, ״אומרת שבנים לא יכולים להאנס! אם הבן שלך היה נאנס היית אומרת את אותו הדבר?!״ אני צורח עליה והיא פוערת את עיניה, ״והדבר האחרון שיש לי לומר לך, אישה מהשטן. אני מאחל לך ולקהל המעריצים הנלהב שלך שמוחא כפיים על כל בדיחה גזענית והומופובית, להתחלף עם אותו הבן אדם שעובר את המשבר הקשה של חייו!!״ אני מסיים וזורק את המקרופון על הרצפה, רעש מחריש אזניים נשמע ואני מביט באלה, ״את בסדר?״ אני שואל בשקט ובעדינות, היא מנידה בראשה ואני מחבק אותה, גופה רועד בזרועי ואני מחזיק את עצמי לא לשבור משהו, לא מגיע לאף אחד ולאף אחת לעבור את זה.
האורות באולם נכבו, יש חושך מוחלט וקולות של הלם ופחד נשמעים בכל פינה, אני יכול לשמוע צעדים מהירים והאור נפתח שוב, סנוור קם גורם לי לעצום את עיני ולהתרגל לאור, אני מביט באלה, מחייכת, ״תודה לוקאס״ היא לוחשת ואני מהנהן, ״אין על מה״ אני מביט באישה שמתקרבת אלינו, זעם נראה על פניה ואגרופים קפוצים.
״אל!״ היא צועקת ומתקדמת אל אלה, ״מה הלך פה? טום קרא לי והסביר לי.. הוא עשה לך את זה?!״ היא שואלת ומתקרבת אלי, אני נרתע אך אלה עוצרת אותה במידיות, ״לא! הוא עזר לי.. בכל אופן.. תודה לוקאס״ היא אומרת בחיוך ומשלבת את ידיה עם הבחורה שפניה התרככו, הם הולכות ואני מביט לעבר הכיסאות של האולם, כולם כבר כמעט הלכו, אני מביט באליס בדלת היציאה, מסמנת לי לבוא.
אני קופץ מהבמה ומתקדם אליה, ״איפה-״
״לא עכשיו״ היא אומרת ומושכת בידי לכיוון היציאה, אני מביט במונית לעברנו, מביט בה בבלבול, המלון דקה מפה.
היא נכנסת במהירות ואני עושה כמוה, לא שואל כלום, מביט בלואי שיושב מקדימה ורוכן לעבר אליס, מנשק את הלחי שלה והמונית מתחילה לנסוע במהירות, מה לעזאזל?!
״מה-״
״לוקאס.. אני וליאו החלטנו לבסוף להתחתן בלונדון, נכשלנו בחיפוש אחר אולם מתאים פה והתאכזבנו נורא״ אליס אומרת ואני מהנהן, מבולבל לחלוטין ומת לדעת מה הולך פה.
״יקירי? מתי מגיעים לשדה התעופה?״ אליס שואלת את לואי ואני מביט בחלון, אל תשכח הנקמה
אני מזכיר לעצמי כל פעם את הסיבה שאני עושה את זה.
״אל תדאגי יקירתי, נגיע בדיוק לטיסה״
לואי אומר ואני מופתע מהמבטא המוזר שלא הצלחתי להתרגל אליו.