The revenge/Larry stylinson

5.

היי לכולם!
אני רק רוצה להגיד בעניין הרקטות והמצב עצמו, תשמרו על עצמכם ואם מישהי או מישהו מרגיש שהוא רוצה לפנות אל מישהו ולדבר איתו אתם מוזמנים לשלוח לי בשמחה! תהנו מהפרק ותגיבו לי מה דעתכם עליו, הכי חשוב תשמרו על עצמכם!

נקודת מבט הארי
״כמה זמן נסיעה זה?״ אני שואל את לואי והוא נאנח, ״הארי בפעם המליון לפחות אני לא יודע!״ לואי אומר בעצבים ואני מגלגל עיניים, מאז העניין עם הבחור המוזר הזה לואי נהיה עצבני, ״לואי-״
״אני נשבע שאם עוד פעם אחת אתה תשאל אותי מתי מגיעים אני-״
״תירגע רגזני! רק רציתי מוזיקה!״ אני קוטע אותו והוא נאנח, אני מתחבר ושם מוזיקה, אני זז ומזמזם את השיר
bury a friend של בילי אייליש ולואי מכווץ את גבותיו, ״אני צריך להתחיל לחשוש ממך?״ הוא שואל ואני מגחך,
(bury a friend- לקבור חבר)
״אני אוהב את השירים שלה״ אני אומר בשקט ועוצם את עיני, ״מרגש״ לואי אומר ופונה ימינה לעיירה, ״הגענו-״
״לא!״ הוא קוטע אותי בעצבים ואני נאנח.
הוא חונה ליד חנות מוזרה בעיירה מוזרה, הוא חטף אותי?
״לואי אני ממש לא מעוניין להיחטף-״
״לא יקרה לך כלום כל עוד אני איתך״ הוא קוטע אותי ואני מושך בכתפי, אנחנו נכנסים לחנות ואני מביט בכל הספרים, תקליטים ופרחים, חנות משולבת שיש בה הכל, וזה יפייפה.
החנות מעוצבת בסגנון כפרי, אני אוהב את זה.
המוכרת מביטה בנו ומתקדמת לעברנו,
״איך אני יכולה לעזור?״ היא שואלת ולואי מכחכח בגרונו, ״אני רוצה זר ורדים״ לואי אומר והמוכרת מהנהנת והולכת לעבר קבוצה גדולה של ורדים, ומסדרת בעדינות לזר פרחים, מעניין למי זה.. למה אני בכלל חושב על זה? זה לא אמור לעניין אותי.
״מי ברת המזל?״ המוכרת מביטה אל לואי בחיוך ולואי מחייך, ״בר מזל״ הוא מתקן אותה ועכשיו זה נהיה עוד יותר מעניין.
אני מביט אל עבר הספרים, יש פה כל-כך הרבה, והרבה מבחר! אני חושב שאבחר באחד.
אני שולף את הספר it ends with us, יש מלא המלצות על הספר הזה וחוץ מזה לא יזיק לי תעסוקה.
״סליחה גבירתי כמה עולה הספר?״ אני שואל ומצביע על הספר שבידי, היא מסמנת לי להביא לה אותו.
״זה עולה עשרים ושש פאונד״ היא אומרת ואני ממשש בכיסי המכנס, שיט, הארנק במכונית.
״לואי אני שניה מביא את הארנק שלי מהמכונית״ אני אומר ומניח את הספר על השולחן, אני יוצא ואני רואה את לואי יוצא אחרי, ״אני שניה אשלם על ה-״
״אין צורך״ הוא אומר ואני מביט בו בבלבול,
״מה זאת אומרת?״ אני שואל, ״אנחנו צריכים להגיע לשם עד שבע והשעה היא שש, אין זמן צריך לזוז״ הוא אומר ומתקדם עם הפרחים אל עבר המכונית ואני נאנח בתסכול, באסה.