The revenge/Larry stylinson

22.

אזהרות טריגר- רצח אזכור רצח מלחמה ⚠️⚠️

אני נאנח ומבין שאני פשוט משוגע.. אבל למה יש ציור שלי על הקיר לעזאזל?!

אני יוצא מהחדר ומחזיר את המפתח, רואה שהביאו פרמדיקים, אני מתחמק מהכניסה האחורית, ומבין שיש לנו את הכלים ללתקוף.

נקודת מבט הארי

אני קם בבהלה שהדלת משמיעה רעש, כאילו ומנסים לפרוץ אותה, אני קם להאזין מה קורה מבעד לדלת, די קשה, מהעובדה שהדלת הזו עבה וגדולה.

"אבל מי שנמצא בחדר השחור.. הוא מסוכן נכון? בגלל זה החדר שחור?" אני שומע קול מוכר, או שאני משתגע, לאחר מכן אני שומע גניחות של בחורה, כמה הגיוני.

"אם היה לי את המפתחות הייתי מראה לך, אבל הם אצל השומרים.. מחר אני אבקש אותם וגם אתעלל בו קצת" אני מתכווץ, בפעם האחרונה שהיא הייתה השאירו לי צלקות וסיוטים עד היום.

"תשמע קטע מצחיק.. אתה יודע איך חטפנו אותו?" אני מגלגל את עיני, אך גם מעוניין לדעת מה הם עשו,

"תני לי לנחש.. שמתם לו שק על הראש וגררתם אותו לוואן לבן?" אני מכווץ את גבותיי בשאלה, לואי? פאק אני הוזה לגמרי..

אני הפסקתי להקשיב להם, ראשי במחשבות, אני מביט על האזיקים הכבדים מסביב למפרק ידי, אני חייב להבין מי הוא..

אני תופס את ראשי, ומתחיל להרגיש את האוויר נעלם מראותי, אני מתנשם במהירות והחרדה לא עוזבת את ראשי, גופי רועד ונואש לחופש אני חייב לצאת מכאן כבר.

אני מביט בשלשלאות שאוזקות ומגבילות אותי, מנסה למצוא דרך, אך מחשבה חדשה עולה למוחי, לואי ואלונה? הוא באמת שכח אותי? או שזה חלק ממשימה? אני לא יודע לעזאזל..

אך אני מנסה לעצור בדמעותיי, אך דמעות יורדות מעיני ללא שליטה, מרגיש מובס.

אני קם על רגלי, מתנועע בחולשה אך נעמד, מביט סביבי, המיטה המחורבנת הזו מתפרקת, לא אצטרך להתאמץ בשביל לפרק אותה.

אני מפרק את המיטה, ההשערה שלי הייתה נכונה, אבל בגלל שאני לא אכלתי נורמלי זמן מה, היה לי קשה יותר.

הכוח שלי נעלם מיום ליום, אני מרזה מיום ליום, אני מקווה שאשרוד, לפחות עד שאנקום במפלצות.

אני לוקח את המוט המושחז מהמיטה וחובט בשלשלאות שלי, לאחר כחצי שעה אני משתחרר ומרגיש הקלה ועייפות, מנסה לא להתעלף.

אני קם באיטיות, מוציא מהמיטה המפורקת עוד שתי מוטות ברזל ומתקרב לדלת, כיוון שיש רווח קטן בין הדלת עצמה למשקןף זה נותן לי יתרון.