The revenge/Larry stylinson

21.

"אנחנו צריכים להיות בשקט בשקט בבית שלי" היא אומרת ומניחה את אצבעה על שפתיי, אני נאנח ועולה לי רעיון נוסף.. אני ממש חד היום..
"מה את אומרת.." אני אומר והיא מצחקקת, "למה? אם מותר לי לשאול.." אני אומר והיא מחייכת, "אבא שלי לא אוהב שאני מביאה גברים לבית.. אז הוא לא צריך לדעת.." היא אומרת.
"אבל מה אם יש מצלמות.. הוא עדיין ידע" אני אומר והיא מהנהנת, "כן אבל אין בחדר שלי וגם אין במסדרון.. אוי! אתה יודע יש שומרים! במסדרון, אבל להם לא אכפת אלא אם כן נכנסים לחדר השחור" היא אומרת ואני נזכר שאלכס ניסה לפתוח אותו.
"מעניין.. מה יש בתוכו..?" אני שואל, היא באה לענות אבל בדיוק הנהג עוצר מול אחוזה מפוארת, אחת מבין האחוזות בשכונה העשירה הזו.
אנחנו נכנסים לאחוזה, כיוון שהיא לא הולכת יציב, אני מרים אותה, מבחינתה זה הסימן שלה לכרסם את צווארי, היא מכוונת אותי לאיפה שהכניסה השקטה, אנחנו נכנסים מאחורה יש לקומה השניה מהמדרגות.
אנחנו נמצאים במסדרון בדיוק ליד הדלת השחורה, אני מביט בשומרים שמסתובבים בבית עם פנס, למזלי הם בדיוק הלכו כנראה לקומות למעלה, אני מטיח אותה על הדלת הזו, ובלית ברירה מוצץ את צווארה שתרגיש שמשהו מזה אמיתי.
אני שומע רעשים מאחורי הדלת הזו, אני מתעלם וממשיך להתחכך בה, היא שמה לב לשניה איפה אנחנו, "אתה יודע יש מישהו בפנים" היא אומרת ואני ממשיך לענג אותה שתוציא עוד מידע, "מותר לי לעשות לו מה שאני רוצה.. רוצה גם?" היא אומרת ופשוט בא לי לירוק לה בפרצוף.
"מי זה.." אני אומר בשאלה והיא מחייכת, "אין לי מושג איך קוראים לו אבל הוא מסוכן, לעסק של אבא ובגלל זה הוא פה" היא אומרת ואני מהנהן, מחר אשחרר את המסכן.
ארצח אותה הלילה אחרי שתתן לי את כל הפרטים, "יש עוד אחיות יפות כמוך?" אני שואל והיא מחייכת, "יש.. אליס שמתה, לא כל-כך נורא כי לא סבלתי את הזונה" היא אומרת ואני מהנהן, "יש את תרזה, היא עכשיו בחדר שלה, היא לא תפריע, מיילי, לטענתה האהובה על אבא אבל זה לא נכון.. היא בסך הכול בת שלושים שלא עשתה כלום חוץ מללקק לו את התחת, קלאודיה היא ואני די קרובות, סימון היא בת שנתיים ובגלל זה היא ישנה עם האומנת אנה" היא אומרת ואני מהנהן.
"איפה אבא שלך שאת כל הזמן מדברת עליו?" אני שואל אותה והיא משפילה את מבטה, "הוא כל הזמן בחדר המזויין שלו בקומה האחרונה שלו, רק מיילי וסימון נכנסות לשם.. כאילו שאני לא יודעת שהקוד הוא MMAAT280898!" היא מתנשפת ואני מהנהן בחיוך.
הכול יצא.. אני מחייך בערמומיות ומקרב את ידי למפשעתה, היא מתחכחת בידי ומוציאה גניחות, "אבל מי שנמצא בחדר השחור.. הוא מסוכן נכון? בגלל זה החדר שחור?" אני שואל והיא מהנהנת.
"אם היה לי את המפתחות הייתי מראה לך, אבל הם אצל השומרים.. מחר אני אבקש אותם וגם אתעלל בו קצת" היא מצחקקת ואני מגלגל את עיני, "תשמע קטע מצחיק.. אתה יודע איך חטפנו אותו?" היא אומרת ועיניה ומתחילות להיעצם, אני מתחכך בה שוב שתהיה ערה.
"תני לי לנחש.. שמתם לו שק על הראש וגררתם אותו לוואן לבן?" אני שואל, והיא מצחקקת, "אני אספר לך בחדר שלי" היא אומרת ומצביעה לי על החדר עם הדלת הסגולה, אפשר לשים לב שזה שלה, כי כל שאר החדרים בצבע לבן,
אני מרים אותה ומתקדם לחדר שלה, כשאנחנו נכנסים אני מטיח אותה על הדלת שוב, אם זה היה על המיטה היא הייתה מתעלפת.
"העובדים של אבא שלי לקחו מישהו שמזכיר אותו, צבעו לו אפילו את השיער ושינו אותו שיראה דומה לו, והרגו אותו בזה שתלו אותו מעל המזרקה בבית, ואז החליפו בניהם וכל המפגרים חשבו שהוא מת.. והופ! הוא פה עכשיו.." היא אומרת ואני מרגיש בחילה, או שאני משתגע בגללו או שזה הוא..
תקווה אחת קטנטנה נשארה בליבי שהוא מאחורי הדלת הזו, הרגשה שהוא כל-כך קרוב אלי גורם לי לסחרחורת, אני שם לזה סוף.
אני זורק אותה למיטה, היא עוצמת את עיניה.. אני הולך להתעלל בה, היא נראית די שלווה, סימן שהמסמם שמאיה נתנה לי עובד פלאים, אני מוציא מהכיס הפנימי של החולצה חבל ברזל מיוחד..
אני מתקרב לעברה וחושק את שיני, הדבר היחידי שיראו ממנה זה את הפליטות פה שלה, אני עוטף אל החוט ברזל סביב צווארה, אני מותח את שני קטעי החבל עד שהיא נהיית כחולה, אני עושה את זה בצורה נקייה ושקטה.
לאט לאט אני מביט בנשמתה הבורחת מגופה, אני מחייך ונאנח, זה עדיין לא הנקמה שלי, אדאג שכל בנותיו ימותו בגללי, וכך גם הוא.
אני מנקה עקבות, ומבחין שהשמש עלולה לעלות, אני לוקח את כל הדברים שלי, ובא לצאת, מביט בה בפעם האחרונה ואני מגחך, אני שומע את האוזניה פועלת ואני נאנח, מכין את עצמי לנזיפות, לא אכפת לי.
"תקשיב לי טוב.." היא לוחשת ואני נאנח, "אתה בן אדם גאון! תמשיך בתוכנית שלך!" היא אומרת ואני נאנח בהקלה, "רק בבקשה לואי, היא מבלבלת לך את השכל, בחדר הזה אין את הארי! הוא מת, אל תתן לזה לעכב אותך.."
מילותיה גרמו לי לפעור את עיני, אני נאנח ויוצא מהחדר בשקט, בוהה לשנייה אחת בדלת השחורה.. מה יקרה אם אבדוק?
"לואי! הם יכולים לתפוס אותך.." היא אומרת ואני נאנח, גם ככה אין לי מפתחות לדלת, אך אני שומע שעולים במדרגות, אני מסתתר מאחורי איזה קיר אומנות במסדרון, שני שומרים ובחורה בניהם, מתקדמים לחדר הזה.
"לואי שלא תחשוב על זה" מאיה מציקה לי באוזניה ואני מגלגל את עיני, הם פותחים את הדלת ועלה לי רעיון, אני שם כפפות במהירות ורץ לעבר החדר של הגופה, לוקח איזה ארון כבד ומפיל אותו,
אני רץ שוב לצד השני ושומע את שלושת האנשים הטיפשים משאירים את המפתח נעוץ במנעול ורצים לחדר, אני רץ לדלת השחורה כשאני שומע צרחות של הלם, אני לוקח את המפתח ונכנס אל הדלת.
"לואי!" מאיה באוזניה אבל אני לא מקשיב לה, אני נועל את הדלת ונושם עמוק, מסתובב באיטיות ובשקט.
אני פוער את עיני למה שאני רואה, ציור של הפרצוף שלי בלבן על הקיר השחור, אני בולע את הגוש שבגרוני ומביט במיטה המוזנחת שבה הנער הרזה שוכב.. הוא לא דומה לו בכלל.
אני מתקרב אל המיטה ומציץ בהיסוס, מביט בנער בלונדיני וצעיר.. זה לא הוא..

--------------

אוקיי עצם העובדה שזאין העלה שיר חדש ליאם טור וגם נייל, לואי החזיר את התסרוקת של תקופת וואן דיירקשן! גורם לי ממש לשמוח אבל הארי סיים את התור, אני שמחה ועצובה בו זמנית, מקווה שההפסקה תעשה לו טוב ושיבוא עם כוחות חדשים לטור הבא!
13 שנים לוואן דיירקשןןן הארי שר BEST SONG EVER!!!!
עצוב לי שלא הספקתי לראות אותו:/ אבל נקווה שבטור הבא!
אני קצת בהכחשה בקשר לזה אבל אני בסדר:) מה אתם/ן מרגישים/ות לגבי זה?
פרק קצררר אבל עלה מהר יחסית לשאר.
מקווה שאעלה בקרוב פרק נוסף :)
אל תשכחו להגיב ולהצביע! תומך בי מאוד!

מקווה שאין טעויות*

ביי בינתיים^3^