The revenge/Larry stylinson

14.

יום שני למשימה: דובאי
נקודת מבט לואי
הילד הזה.. אני לא יכול להוציא אותו ממחשבותי, הוא אידיוט גמור מה אני בכלל חושב עליו?
אני חייב להפסיק לחשוב עליו.
זה לא יקרה שוב.
אבל איך שהוא נראה בבגדים האלה..
אוי אלוהים.
אנחנו נכנסים אל השדה תעופה ומתקדמים לקבלה להפקיד את הכרטיסים.
״מתי הטיסה אמורה להיות?״ הוא מביט בי ואני נאנח, ״אמורה להיות בשלוש ומשהו.. תלוי אם נתעכב או לא״ אני אומר והוא נאנח, ״השעה רק שתיים״ הוא מתלונן? הוא לפחות ישן.
״נכון״ אני אומר והוא משחק עם ציפורניו, שצבועות בכחול, כנראה היא עשתה לו את זה, אין סיכוי שהוא היה מצליח לבד.
״לך שב שם ואני אעמוד בתור״ אני אומר ומסמן לו על הכיסאות שכמה מטרים מפה.
״לא אני נשאר״ הוא אומר ואני מושך בכתפי, ״למה?״ אני שואל והוא מגלגל את עיניו, ״אני מפריע לך?״ הוא שואל ומכווץ את עיניו, באופן חמוד ביותר ואני מגחך, ״מאוד״ אני אומר והוא נאנח, נשאר באותו המקום אני מגחך ומגלגל את עיני.
״שם?״
״זאק״ אני אומר והוא מביט בי ומכווץ את עיניו.
הוא לא אמור לזהות אותי משהו פה לא מסתדר, ״אתה מוכר לי.. רק אני לא זוכר מאיפה..״ הוא אומר ואני מביט בעיניו החומות, ״אתה רוצה שאזכיר לך בחדר השקט שם?״ אני שואל ומצביע על השירותים והוא מחייך, ״חמש דקות אני אעביר עוד כמה ואקח הפסקה״ הוא אומר ואני מחייך, ״מחכה לך״ אני אומר בקריצה ומביט לצידי, הארי עם מבט זעוף על פניו והוא מתכתב במכשירו.
״אדוני הצג לי תעודת זהות״ הבחור עם העיניים החומות בקבלה פונה אל הארי ואני מחייך, הוא מביט בו ומביא לו את התעודת זהות של ג'ייקוב.
״אתה נורא מוכר לי גם..״ הוא אומר ואני מפנה את גבי נוגע בגבו של הארי ושם מכשיר שמע, מתקדם אל עבר שירותי הגברים.
נכנס אל תא מבודד וסוגר את הדלת ושם את האוזניה.
״זה החבר שלך?״ הבחור שואל ואני שומע את דפיקות ליבו של הארי מאיצות, ״לא, חבר טוב שלי״ הוא אומר ואני מחייך.
״נהדר״ הוא ממשיך.
״למה?״ הארי שואל שוב, ״הוא הציע לי ללכת איתו לשירותים, חשבתי אתם ביחד, אני לא אוהב להיכנס למערכות יחסים״
מלשן.
״אל תדאג לגבי הוא כולו שלך, יש לי בת זוג״ הארי אומר ונאנח, ״זהו הנה הכרטיסים שלכם, ועכשיו אני אלך להפסקה שלי״ הוא אומר ואני מגלגל את עיני.
״תהנה לך״ הארי מסיים איתו את השיחה ואני שומע אותם מתרחקים זה מזה.
אני שם את כל הדברים בכיס הפנימי שלי, שומע את הדלת של השירותים נפתחת.
אני מוציא מכיסי את המזרק ופותח את דלת התא, אני מביט בפניו הרעבות ומחייך, ״ומה השם שלך?״ אני שואל ומתקדם אליו, הוא מחייך חיוך מעושה והולך אחורה, ״למה אתה צריך לדעת?״ הוא שואל ואני מחייך, ״כדי לדעת מה לגנוח..״ אני אומר ודוחק אותו לקיר, תוקף את צווארו והוא נכנע למגעי.
״פאק״ הוא גונח שאני מוצץ את עורו, ״טים.. קוראים לי טים״ הוא אומר ואני מגחך.
ידעתי.
״הממ..״ הוא נאנח ואני מחייך, ״אז ספר לי״ אני אומר ומוציא בכיסי את המזרק ותוקע אותו בצווארו, הוא משתנק ופוער את עיניו, קופא במקום ואני מחייך חיוך מסופק, ״ילד טוב״ אני אומר והוא נאנק בכאב, אני מזריק את החומר ומשחרר אותו, הוא מתמוטט על הרצפה ומתחיל להלבין.
אני לוקח אותו אל אחד מהתאים ומוציא מכיסי כפפות ומטשטש עקבות.
אני יוצא מהשירותים ומביט בהארי שכעוס, ״כמה זמן..״ הוא רוטן ואנחנו מתקדמים אל איזור ההמתנה.
מצד אחד אני משועשע לראות אותו ככה ומצד שני אני לא צריך להראות כלפיו רגשות.
אדישות זה שם המשחק המלוכלך פה.
אנחנו מתיישבים זה לצד זה ואני מביט בשיערו הסגול שמשום מה מתאים לו בצורה מפתיעה.
לעומתו, הדמות שלי נראית רגילה, שיער ברונטי שמגיע עד לצווארי, עיניים חומות שנראות עלי מוזר, וטישטשתי את הקעקועים.
הדמות של הארי היא ההפך הגמור, גאנגסטרית כזו, שיער סגול עיניים ירוקות הרגילות שלו, גוף מלא קעקועים, סטייל נשי, והלק על ציפורניו, הוא נראה די פריק.
״מה?״ הוא שואל ואני מושך בכתפי, מביט בלוח זמני הטיסות, ״שימו לב, לטיסה 4512 יש לגשת למתחם A" הכריזה אמרה ואני והארי קמנו ממקומנו, מתקדמים אל עבר איזור A.
״הבחור לא יצא מה-״
״תשתוק״ אני אומר וחושק את לסתי, הוא לגמרי אידיוט.
אנחנו מתיישבים אחד ליד השני במטוס והוא מוציא מכיסו כדור, ״מה זה״ אני אומר ומביט בו, ״כדור נגד כאבים״ הוא אומר ואני מביט בו ומכווץ את עיני, ״תביא לי את הקופסא״ אני אומר והוא מגלגל את עיניו, ״זה לא סמים״ הוא אומר ומושיט לי את הקופסא, זה רק הופך את זה ליותר חשוד.
אני לא רואה פה משהו לא תקין ומחזיר לו את תבנית הכדורים, הוא מוציא מתיקו מים ושם את הכדור בפיו, שותה מהמים.
הוא מפנה את מבטו אלי ואני מביט בו בשאלה, ״מה התכנית להיום?״ הוא שואל ואני נאנח, ״נדבר על זה במלון, כרגע הסיור באבו דאבי לא בטוח״ אני אומר ורומז לו שיסתום את הפה. ״אוקיי״ הוא אומר ונשען על הכיסא ועוצם את עיניו.