My passion, my love

פרק 8- ההורים שלי

כמובן שניקולאס עמד שם בדלת, ברנדון עדיין לא שחרר ממני את ידו והתחיל לכאוב לי, "אתה מכאיב לי" אמרתי והוא לא התייחס, "תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו, ברגע שניקלאס שמע את הצעקה שלי, הוא הסתובב אליי וכשראה אותי עייניו החשיכו, העיינים הכחולות שאני מכירה הפכו בין רגע לעיינים כהות, ממש עברה סופה בהן, לפני ששמתי לב ניקולאס הטיח בו אגרוף והפיל אותו על הריצפה, כשידו שוחררה ממני ראיתי שניהיה לי אדום ביד, ניקולאס שם לב ליד שלי וקפץ על אותו בחור במכות, לא יכולתי לראות את זה כולם התאספו סביב וצעקו חלקם אפילו ניסו להפריד אבל ברגע שהבינו שזה ניקולאס הם מיד לקחו צעד לאחור, הזדעזעתי מהמראה של ברנדון, אפו דימם, בעין שלו היה פנס גדול והוא התחיל לירוק דם, באותו רגע פשוט ברחתי משם, יצאתי מהדלת ואמיילי מאחוריי, "את בסדר?" שאלה, לא עניתי החזקתי את ראשי בידיים מריצה את התמונות של ברנדון מדמם בראשי, "זה אשמתי" מלמלתי, "מה?" אמילי לא הבינה מה אמרתי, "זה אשמתי" צעקתי, אמילי הסתכלה עליי בהלם, "לא ז.." התחילה לומר אך קטעתי אותה, "כן זה כן, הוא החזיק ביד שלי וצעקתי עליו ובגלל שניקולאס שם לב הוא בא והרביץ לו, בגללי הוא שוכב שם מדמם בגללי הוא עכשיו במצב כזה" צעקתי נשמותי החלו להיות מהירות, "לא" אמילי אמרה "זה לא השמתך זה בחור הזה הוא פגע בך וניקולאס עשה בטוב שהפסיק את זה אולי הוא היה צריך לדבר ולא להרביץ אבל הוא ניסה לעזור לך" הוסיפה, ניסיתי להקל הכל והתחלתי לנשום בכבדות, "רוני?" אמילי שאלה, נפלתי לריצפה עדיין מחזיקה בראשי ומריצה את התמונות ואת הצעקות שהיו שם, "רוני תנשמי" אמילי ירדה על ברכיה, "תחזרי אחרי" התחילה לשאוף ולנשוף, לאט לאט נשמתי חזרה לסדרה, ודמעות החלו להתבצר בעיניי, אמילי חיבקה אותי חזק, מה הייתי עושה בלעדיה היא היחידה שבאמת כאו בשבילי, "אני אוהבת אותך כלכך" אמרתי לה שאני עדיין מחבקת אותה, "גם אני אותך יפה שלי" אמרה וחיזקה את אחיזתה.

חזרנו הביתה אחרי יום מעייף אביאל ולירן הלכו לישון אצל חברים שלהם אז לא טרחתי לספר להם מה היה היום, הייתי כבר ממש עייפה, אמיילי באה לישון אצלי היום אז יכולתי לדבר איתה, "סוף סוף" אמיילי אמרה ונכנסה למיטתי, "כן" אמרתי ונכנסתי למטה גם.

בחרנו סרט "הלגונה הכחולה" והתחלנו לראות.
"איף הוא כזה חתיך" צחקתי מדברת על הבחור שבסרט, "כןןן איך אני מקנא בה" הוסיפה אמיילי לדברי, הסתיים הסרט ואני ואמיילי דיברנו קצת והלכנו לישון, "רק הפעם את לא הולכת לשום ריצה בבוקר" הזכירה מה קרה פעם שעברה שישנה אצלי, "אל תדאגי" צחקתי, ולאט לאט עיניי הכבידו ונרדמתי לשינה עמוקה.

*דם, דם,דם,דם,דם זה כל מה שראיתי ניקולאס מרביץ לו, רגע מי זה אבא, "ניקולאס עצור" צעקתי, "הוא הסתכל עליי וצעד לכיווני מהר, הלכתי אחורה ונתקעתי, אבא שלי? "אבא" אמרתי, "תזהרי" אמר ניקולאס התקרב, "אבא" צעקתי, "רוני" שמעתי, אמא? "אמא" צעקתי, "תזהרי" אמרה, מה קורה כאן? אבא? אמא?*

קמתי בבת אחת, מזיעה ומנשפת כיאלו רצתי ספריינט, "מה קרה" אמיילי שאלה בקול ישנוני, "אני לא יודעת" אמרתי, היא התיישבה כמוני, "אני. .. אני", "מה קרה. רוני" זירזה אותי, "ראיתי את אבא ואמא שלי" אמרתי ישירות, אמיילי הייתה בשוק מאז שהייתי בת 12 לא הזכרתי אותם, "כן" אמרתי מה יודעת היא חושבת, "מה היה" התעניינה, סיפרתי לה הכל ורק עכשיו שמתי לב שהיה היא שתיים בלילה, "אוקיי, אז הם הזהירו אותך" חוזרת על מה שאמרתי כדי להבין, "כן" אמרתי מאשרת שהבינה נכון, "בואי נלך לישון מחר אני רוצה ללכת לבית ספר, מלא זמן לא הייתי שם" ניסיתי לגרום לה לחתוך את העניין של החלום, "בסדר" הסכימה, המשכנו לדבר אבל העייפות השתלטה עלינו ונרדמנו לשינה עמוקה....

בבוקר קמנו בשעה שבע מתארגנות לבית הספר, אני מאוד מקווה שאף אחד לא שמע עליי ועל ניקולאס, לבשתי חולצה רגילה שחור, מכנס ג'ינס קצר שחור ונעליי נייק לבנות, אמיילי לבשה חולצה לבנה, טייץ שחור ונעליי סניקרס גבוהות שחורות, ההתאפרנו בקטנה, לקחתי את הטלפון שהטענתי בבוקר שקמתי ובדיוק קיבלתי שיחת טלפון מאביאל, "רוני מה איתך?" שאל אותי אביאל, "בסדר בדיוק אני ואמיילי יוצאות לבית ספר" אמרתי "אז תהנו אני לא אפריע לכם" אמר ,"מה תהנו זה בית ספר, אה והיי רוני" לירן אמר לטלפון וצחקתי, "ביי אוהבת אותכם" אמרתי וניתקתי את הטלפון.

הגענו לבית ספר אחרי נסיעה של עשר דקות,, אמיילי נכנסה בשער אך אני נעצרתי, חוששת מהדיבורים, מה אם הם יודעים עליי ועל ניקולאס..., "רוני תירגעי" אמיילי ניסה להרגיע אותי כיאלו קראה את מחשבותיי, לקחתי אוויר ונכנסתי בשער, התקדמנו עד הכניסה למבנה, "רוניייי" שמעתי צרחה פתאום נועה קפצה עליי, את נועה אני מכירה מכיתה ז' אני והיא חברות טובות אבל לא כמוני וכמו אמיילי.... "את אשכרה כאן, מליון שנה לא ראיתי אותך" אמרה בדרמטיות האופיינית לה, "כן לקחתי סוג של חופש" צחקתי, לא מספרת לה למה באמת לא הגעתי, "את לא לוקחת חופש יותר בחיים" קבעה, צחקתי יודעת שזה יקרה.

נכנסתי לכיתה עם אמיילי ונועה יש לנו שיעור מתמטיקה ביחד, אני חושבת שממש השתפרתי במתמטיקה כי פעם לא הייתי מבינה כלום והיום אני בחמש יח'"ל (יחידות).

סיימנו את השיעור ויצאנו לכיוון הקפיטריה, "וואי בואו נלך לקנות אוכל" נועה הציעה, "יאללה אני גם רעבה" אמיילי הוסיפה, הלכנו לקפיטריה, וקנינו אוכל, אמיילי ונועה לקחו כריך עם חביתה, ואני חיכיתי לאייס קפה.

"היי" אמר איזה ילד שהיה לידי, "היי" השבתי לו בחיוך, "אני תום" הציג את עצמו, "רוני" הצגתי את עצמי, תום הסתובב אליי עם כל הגוף, שיערו היה בלונדיני שסורק לאחור, עיניו אפורות, ושריריו ממוצאים לילד בגילנו, הוא היה נראה נחמד לא יותר מזה, "תגידי..אה..רציתי...לשאול אם את רוצה לצאת היום בערב?" שאל חצי מגמגם, "מתי?" שאלתי, "אהה שמונה?" שאל בציפיה, "אין לי בעיה" אמרתי צוחקת מהלחץ שלו, "אוקיי אז..אה... רק תוכלי להביא לי את הטלפון שלך?" גימגם, "בטח" אישרתי, החלפנו מספרים וקבענו להיום בערב.

חזרתי לשבת עם הבנות, "כמה זמן דיברתם שם" שאלה נועה, לחיי האדימו, "לא נכון" אמיילי אמרה קוראת את מחשובותי, "הוא הציע לך לצאת" אמרה בהתרגשות, היא ונועה צרחו, "היום בשמונה" אמרתי מתי, "אני כלכך שמחה בשבילך" אמילי אמרה, אבל אני, אני עדיין במחשובותי על ניקולאס...

עוד פרק לחגגגג
חג שמחחחחח❤️