קמתי בבוקר כרגיל, עשיתי את אירגוני הבוקר שלי, והתלבשתי לבית הספר, לבשתי חולצה לבנה וטייץ שחור, לא היה לי כוח להשקיע יותר מידי אז שמתי קצת מסקרה ,גלוס שקוף וירדתי למטה.
"בוקר טוב" אמרתי לאביאל ולירן שעמדו במטבח, "בוקר טוב יפה" אמר לירן, "אני מקווה שאת הולכת לבית ספר" הביט בי, "כן אני הולכת" עניתי בחיוך רחב, "למה את כל-כך שמחה היום?" שאל לירן וקימט את מצחו, "סתם ככה מה אסור לי" המשכתי לחייך ולקחתי תפוח, נזכרת בניקולאס אתמול, "אוקיי" לירן הסתכל עליי במבט חושד, "טוב דיי" אביאל השתיק אותנו פתאום, "רוני את מוכנה להגיד לי למה יש לך כדורים בתיק?" אביאל שאל והביט בי, "מה" הייתי בהלם וחיוכי ירד, "איזה כדורים?" שאלתי כאילו אני לא יודעת, "את יודעת טוב מאוד" אמר ולקחת את קופסאת הכדורים שלי מהתיק, "עכשיו את מוכנה להגיד לי" מבטו ירה בי חצים, "א..א" לא ידעתי מה להגיד, "רוני מה הולך כאן" שאלו לירן ואביאל פה אחד, לקחתי אוויר, "יש לי בזמן האחרון הרבה סחרחורות והתעלפתי לא מעט פעמים, ראיתם גם ביום הזה בבוקר" אמרתי והזכרתי להם את היום שניקולאס ראה אותי בריצת הבוקר, "אמיילי לקחה אותי לרופא לפני שבוע, והוא אמר שחסרים לי כמה דברים בדם, אז אסור לי להתאמץ ולהלחץ" הסברתי והורדתי את ראשי, "למה לא אמרת לנו?" שאל אביאל, "א...אני חשבתי שלא תתנו לי ללכת יותר לעבודה, כי אסור לי להתאמץ" הסברתי בלחש, "ממש לא רוני, פשוט דברים כאלה אנחנו צריכים לדעת, על כל השאר את מחליטה את כבר בת שמונה עשרה" אמר אביאל, "הוא צודק, פעם הבאה תשתפי אותנו" אמר לירן, "בסדר מצטערת" אמרתי, "הכל בסדר" אמרו בפה אחד וחיבקו אותי.
-
אני ואמיילי נכנסנו לבית ספר, וכל אחת התפצלה לכיתה שלה, כל השיעור חשבתי על ניקולאס, ואיך שהוא היה נחמד אתמול.
סיימתי את בית הספר, ואמיילי הקפיצה אותי הביתה,
יש לנו משמרת בשעה תשע אז עד אז אני יכולה לנוח, אז החלטתי ללכת לישון.
נכנסתי למקלחת ולאחר רבע שעה יצאתי, לבשתי פיג'מה, הורדתי את תריסים וכיוונתי שעון כדי לקום למשמרת.
-
קמתי בשבע וחצי למשמרת, לבשתי חולצה שחורה, ג'ינס סקיני שחור ואת נעלי הנייק שלי, שמתי מסקרה, בושם, לקחתי את התיק וירדתי למטה.
יצאתי מהבית אחרי שנעלתי אותו, שמתי אוזניות שלקחתי גם והתחלתי ללכת, אמיילי תבוא יותר מאוחר.
המשכתי ללכת עד שהרגשתי משיכה לאחור, "וואו" צעקתי בבהלה, הסתובבתי ו*הוא* עמד שם עם החליפה שישבה עליו פשוט מושלם, "אמרתי שלא תלכי לבד" הזכיר את עצמו, "כן אבל לא כזה מאוחר, אז לא רציתי סתם להטריח אותך" אמרתי בביישנות, "את לא מטריחה אותי, אני זה שביקש ממך" אמר ניקולאס, "עכשיו כנסי" בלי לחשוב פעמיים נכנסתי לאוטו ליד הנהג, ניקולאס התיישב לידי והתחיל לנסוע.
הנסיעה הייתה שקטה, אבל השקט היה נחמד, הוא הגניב לי מבטים וכשהסתכלתי מיד חזר להביט בכביש.
"תודה" אמרתי ובאתי לצאת מהאוטו, "שהסעת אותי, זה...זה לא מובן מעליו וסליחה אם...אה..הטרחתי אותך" אמרתי בביישנות ואני בטוחה שנהייתי אדומה, "דבר ראשון בכיף, דבר שני זה מובן מעליו ובטח שלא הטרחת אותי, אני זה שהציע" אמר, "מתי את מסיימת היום?" שאל והביט בי, אני לא יודעת למה אבל כשהסתכל עליי ניהיה לי חם, "ל..למה?" שאלתי כלא מבינה, "ככה נו? מתי?" שאל והיה קצת כעס בקולו, "אה..בשתיים עשרה וחצי" עניתי, "אוקיי" אמר "אה ביי ניקולאס" אמרתי בלחש והתחלתי ללכת לכיוון דלת הבר, הרגשתי אותו נועץ מבט באחוריים שלי בדיוק כמו בפעם ההיא בבית שלו.
אבל הפעם לא היה לי אכפת, מוזר לא?
פאק!!!
אוי לא רוני, אוי לא!
עוד פרק ❤️❤️❤️
YOU ARE READING
My passion, my love
Romanceהחיים שלי היו רגילים ושקטים כמו כל נערה בגילי , אבל לא הגורל שלי לא רוצה בכך הוא בכוונה הכניס אותו. את אותו אחד שהתמסרתי אליו, נתתי לו את כולי, הוא אחד כזה שמהווה פחד וקור, אי אפשר להבין אותו. ותאמינו לי אם מבט היה יכול להרוג אז כל מי שרק היה מסתכל...
