My passion, my love

פרק 5- לא יודע, רק בצחוק

נקודת מבט רוני-
קמתי בבוקר שאני עדיין שוכבת על ניקולאס, יש לו ריח כל-כך טוב, אני לא יודעת למה אבל אתמול אפילו לא התווכחתי איתו, הוא היה שיכור אז היה עדיף להניח לו, האמת אני די בהלם שהוא עוד פה בדרך כלל אני לא רואה אותו בבוקר.
באתי לקום ממנו אבל היד שלו לא נתנה לי, "לאן את הולכת" שאל בקולו הצרוד שלגמרי עושה לי את זה, "לחדר שלי, אני צריכה להתארגן לבית ספר" אמרתי "אבל אני רוצה שתישארי" חיזק את אחיזתו בי, "אני חייבת ללכת" קמתי ממנו מהר והלכתי לעבר הדלת, "אה ושמתי לך כדורים על השידה" אמרתי ויצאתי מהחדר ללא חשק, זה בהחלט הלילה הכי טוב שהיה לי.
עליתי לחדר והלכתי להתקלח, יצאתי לאחר כמה דקות והלכתי לחדר הארונות, לקחתי סט הלבשה תחתונה שחורה, חולצה שחורה, ושורט קצר כחול שמתי את הנעלים השחורות שהיו שם, התבשמתי, שמתי מסקרה וקצת גלוס, לקחתי תיק שהיה מונח ליד המיטה, לא ראיתי אותו קודם זה בטח ניקולאס...
יצאתי מהחדר לכיוון המדרגות, "וואי הבית הזה ענקי" מלמלתי מנסה למצוא את הדרך לכניסה של הבית, "בואי" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי זה היה ניקולאס הוא היה לבוש בחולצה לבנה מכופתרת וגינס שחור, הלכתי אחריו והריח שלו היה משכר, הוא הסתובב אליי, וסרק אותי בלי בושה, אני חושבת שראיתי מבט קצת עצבני כהסתכל למטה אבל לא התייחסתי לזה, הלכתי לעבר דלת הכניסה, אל יד משכה אותי אחורה, "למה נראה לך שאת יוצאת ככה" אמר בכעס מה הוא רוצה, "איך ככה" שאלתי עם פרצוף לא מובן "מכנס כזה קצר" הוא רציני מי הוא שיגיד לי מה ללבוש, "אני לא רואה סיבה שתגיד לי מה ללבוש" אמרתי באומץ אך הוא התפוגג שמבטו הפך לכועס, "אני הסיבה, לכי תחליפי" ציווה עליי, "למה נראה לך" אמרתי בכעס והלכתי שוב לכיוון הדלת והפעם הוא לא משך אותי או צעק עליי, הלכתי ברגל לבית הספר שיש אוטו שחור מאחורי, אני יודעת שאלה השומרים שלו אבל לא איכפת לי.

הגעתי לבית ספר וראיתי את אמילי, "אמילייייייי" צרחתי ורצתי אליה "אומייגאדדדדד" היא צעקה התחבקנו כמה דקות, "שמעתי הכל מאביאל" אמרה לפני שהספקתי להגיב בכלל, יופי לפחות אני לא אצטרך להסביר לה.

נכנסו לכיתה והפעם היה לנו את אותו השיעור, התיישבנו אחת ליד השניה והתחלנו להוציא ציוד, "אוי פאק" אמרתי "מה קרה" שאלה אמילי, "שחכתי את הציוד בלוקר" אמרתי וקמתי לכיוון הדלת.

הלכתי ללוקר ושמעתי משהו קורא לי, "רוני" לוק בא וחיבק אותי ,"לאן נעלמת, לא ענית לי" אמר ונזכרתי שאין לי טלפון, "אה הטלפון שלי נשבר" אמרת את התרוץ הראשון שעבר לי בראש, "יופי לפחות את בסדר" אמר, לקחתי את הדברים שלי והלכתי לכיתה.

היום הסתיים מהר ממש, ולי ואמילי יש היום עבודה, "אני באה לקחת אותך היום" אמילי אמרה כשאנחנו הולכות לכיוון הבתים שלנו, "סבבה" אמרתי מה סבבה הכל לא סבבה, ניקולאס לא נותן לי ללכת לשום מקום ואני בשוק שבכלל הלכתי לבית ספר היום, אני חייבת לחזור הביתה מהר, נפרדתי מאמילי לשלום והתחלתי לתת ספרינטים הביתה, הגעתי ודפקתי על הדלת, אביאל פתח לי, "רוניייי" צעק מאושר וחיבק אותי, "אני בסדר" הרגעתי, "רונייייייי" לירן צעק וחיבק אותי חזק, נכנסו הביתה וסיפרתי להם הכל, וגם את זה שדי ברחתי היום.

עליתי לחדר ולקחתי את הטלפון הישן שלי, הכנסתי לו את כל המספרים שאני צריכה ודברתי עם אמילי, בשעה שש וחצי אני צריכה לצאת כי אמילי באה לאסוף אותי לעבודה, אז הלכתי להתארגן,
שמתי חולצת בטן כחולה כהה, ג'ינס ארוך שחור, ונעלתי את הנעליים מהבית של ניקולאס, לקחתי את התיק שלי ויצאתי לכיוון אמילי, כשכולי בתקווה שהוא לא יקח אותי שוב...

אמילי באה לאסוף אותי, "נו מה איתו" שאלה וידעתי שהתכוונה לניקולאס, "שום דבר בנתיים" עניתי, הנסיעה הייתה שקטה.

הגענו למסעדה והתחלנו לעבוד כרגיל, הלכתי לשולחן מספר ארבע ולקחתי את ההזמנות שלכם.
השעה הייתה תשע בערב, עבדתי הרבה, אמילי סיימה ליפני את המשמרת כי אני פספסתי כמה ימים...

לפתע קיבלתי הודעה ממספר חסוי, 'אני רואה שאת חושבת שנפטרת ממני' מה זה, מי זה, אני נבהלת, התעלמתי מזה והתחלתי להתארגן כי סיימתי את המשמרת שלי.
יצאתי הביתה ברגל, וקיבלתי שיחת טלפון ממספר חסוי, היססתי לרגע אם לענות אך לבסוף עניתי, "באמת חשבת שאני אתן לך ללכת לבית ספר,חזרה הביתה ולעבודה בלי לדעת איפה את כל דקה ביום" כמובן שזה ניקולאס, "אני לא ממש שואלת אותך" עניתי באומץ שאני אפילו לא יודעת מאיפה הוא הגיע, הטלפון התנתק, ופתאום משכו אותי אחורה, "ואני לא שואל אותך" ניקולאס משך אותי לאוטו שלו, איך לא ראיתי אותו?, "אני צריכה לחזור הביתה, בבקשה" התחננתי אבל כמובן שזה לא הזיז לו והוא המשיך בשלו, "אנחנו הולכים אליי, ויש כמה חוקים שאני צריך לתת לך כי אני רואה שלא ממש הבנת" אמר בלי רגש, רק בקור כמו בפעם הראשונה שדיברנו.

"אביאל, לירן אני צריכה אותכם" אמרתי לפני ששקעתי לשינה עמוקה...