אהבת נעורים

פרק 27-״נקבע מותה בבית החולים.״

דילן
לאחר שהייתי אצל אבּי חזרתי לבית שלי במהירות לאחר השיחה שהייתה לי עם אבא שלי בטלפון.

״הלו?״ עניתי.״דילן,תגיע הבייתה מיד.״ אבא שלי אמר בלחץ שלא שמעתי בקולו לפניי. ״מה קרה? אתה נשמע לא בסדר..״ שאלתי. ״זה לא לטלפון. תגיע הבייתה.״ ״אוקיי,אני מגיע.״ אמרתי וניתקתי.

״מה קרה?!״ צעקתי בחשש ואפילו לא טרחתי לסגור את הדלת.
״שב.״ אבא שלי אמר,סגר את דלת הכניסה והוביל אותי לסלון.
ראיתי את אח שלי חושב,כולו מבועט ממה שאבא שלנו עומד לספר.
מה לעזאזל קרה כאן?
״אתה מוכן להסביר לי מה קורה כאן?!״ התחפרנתי. אבא שלי כחכח בגרונו ופניו הרצינו כמו שבחיים לא ראיתי לפניי. ״אמא שלכם..היא..היא כבר תקופה לא במיטבה..היא הייתה בבית חולים,היא גססה והיו לה המון טיפולים.״ הוא הסביר. פניי נפלו מההלם. לא..זה לא.. ״-לפני כמספר שעות נקבעה מותה בבית החולים.״ הוא אמר וראיתי בעיניו את העצב.
נקבע מותה בבית החולים..
היא כבר תקופה לא במיטבה..
קמתי במהירות ורצתי במדרגות לחדרי. המכתב אני חייב למצוא את המעטפה.
שעטתי לחדרי ובילגנתי את כולו באטרף. פאק אני לא מוצא אותו שיט. פתחתי את המגירות,העפתי את כל הדפים ובסוף..מצאתי את זה.
הבטחתי לעצמי שבחיים אני לא אפתח את זה. אבל אני חייב.
הושטתי את ידי ולקחתי את המעטפה. בדיוק בשנייה שאצבעי באה לפתוח את המעטפה רטט הטלפון קטע את מעשיי.
מי זה עכשיו?!
הופיע לי על הצג וויל הסטלן🤪
עניתי,גם ככה רציתי לשאול אותו מה לעשות. ״מה קורה אחי! אתה לא מבין יש לי מוד לסטלה של-״ וויל התחיל להגיד אך קטעתי אותו. ״וויל אמא שלי מתה.״
שקט,דממה השתוררה בשיחה. ״הלו?״ שאלתי,כדי לוודא שהוא שם. ״כן,כן אני כאן.״ הוא אמר. ״איך אתה מרגיש?״ הוא שאל. ״את האמת? זוועה. אני כל כך מתוסכל וויל. אני לא יודע אם לפתוח את המכתב וזה יביא לי עוד תסכולים או שייפתור לי את כל השאלות שאני מחפש כבר שבע שנים.״ אמרתי והעברתי יד בשיערי. ״וואו זה המון לעכל אבל במקומך? הייתי פותח. מה כבר יקרה?״ הוא אמר. ״צודק,טוב אני אחזור אלייך.״ אמרתי לן וניתקתי.
נשמתי עמוקות,התיישבתי על המיטה ופתחתי את המכתב.

לבני היקר,דילן.
אני יודעת שעבר המון זמן שלא התראינו,אבל יש לי לכך סיבה.
לפני שבע שנים גיליתי שיש לי מחלה נדירה,שהיא מדבקת..
לא יכולתי לקחת את הסיכון שהמשפחה שלי,דם מדמי יידבקו.
אז טסתי ללא כל התראה מוקדמת,לא סיפרתי לאבא שלך ולא סיפרתי לאף אחד. טסתי למקסיקו והתבודדתי לי שם בבית מוגן.
לאחר תקופה הרגשתי מאוד לא במיטבי והמטפלת שלי התקשרה לאמבולנס. לאחר כמה בדיקות,אשפוזים וחיסונים הודיעו לי שאני גוססת. נשאר לי רק כמה חודשים לחיות. אני כותבת את המכתב הזה בדמעות. אני יודעת שאתה בטח כועס עליי ובצדק אבל אני מבקשת מטוב הלב שלך לשים לרגע את הכעס בצד ןתבוא לבקר אותי,אני רוצה לראות אותך בחודשים האחרונים שלי לפחות. כתבתי לאבא שלך גם וגם לאחיך הקטן. אני מקווה שתקראו את זה בזמן.
מתגעגעת אליך ואוהבת אותך יותר ממה שתוכל לתאר לעצמך.
אמא