זהו היה בוקר קייצי וחמים במיוחד. ההרגשה ששררה הייתה נעימה וסוחפת. שום דבר לא יכול להרוס את היום הזה, חשבה רוזלינה לעצמה. היא קמה, התמתחה והורידה את שמיכת הפוך הגדולה מעליה. השעון המעורר צפצף רק עכשיו, באיחור של חמש דקות כרגיל. רוזלינה התקדמה לחדר האמבטיה ועשתה את ארגוני הבוקר הרגילים שלה, היא הסתכלה בשעון הקיר שמעל לאסלה וראתה שהשעה כבר 7:40. היא צריכה להיות עוד 20 דקות במלון ׳גרנדור׳ אחרת תאחר לעבודתה וכנראה גם תפוטר. רק הדרך לשם לוקחת 15 דקות בהליכה מהירה. היא התלבשה בבגדים הראשונים שמצאה ותוך כדי שמה נעליים. מבלי לאכול ארוחת בוקר קטנה או לקחת איזה נשנוש לדרך רוזלינה מצאה את עצמה רצה ברחובות מנהטן מנסה לעשות את הבלתי אפשרי.
מתנשמת ומתנשפת היא הגיעה אל הדלת המסתובבת של המלון המרשים. ׳הגרנדור׳ הוא מלון מכובד מאד, אפשר להגיד פלצני במקצת. אחד מדבריו המיוחדים של ה׳גרנדור׳ הוא העובדים. לכל עובד יש את התחפושת שלו שהיא בעצם המדים שלו. מהעובדים דרושים הרבה דברים שקשה לעמוד בהם ולכן צוות המלון נבחר בקפידה רבה ומאד קשה לעבור את כל השלבים. רוזלינה החלה לעבוד בו בדיוק לפני שנה, ברגע שהייתה חוקית להשתחרר מבית היתומים המסריח שבו שההתה ולצאת אל העולם האמיתי שבחוץ. בהתחלה העבודה קשה ואגרסיבית אך היא שווה כל אגורה בסופו של דבר, לפחות לאלו שזקוקים לכסף כמו רוב העובדים שכאן. בהתחלה לא היו לה חברים או אפילו אנשי שיחה כלשהם, גם אם זה רק בשביל שיחות חולין. כעבור מספר שבועות רוזלינה הבינה שלא תוכל להמשיך להיות המתבודדת השקטה ולכן החלה לפתח קשר עם אחת העובדות שכבר מהפעם הראשונה חשבה שהן יוכלו להיות חברות טובות, וכמו תמיד היא גם צדקה. מאז היא ובוני הפכו לחברות בלתי ניתנות להפרדה, ואיתן גם שיין שנדחף מהצד.
רוזלינה פילסה את דרכה לחדרי העובדים ונכנסה לחדר מספר 2. היא התקדמה בריצה לסוף החדר ופתחה את הלוקר שלה. התלבושת נחה תלויה בתוך הלוקר, מסודרת בדיוק בצורה שהייתה אתמול. רוזלינה הורידה את בגדיה במהירות וניסתה להסתיר את גופה כמה שיותר למקרה שאיזה סוטה ייכנס. בריצה מהירה היא עטה אל האולם הגדול שבו כל העובדים צריכים להתייצב בכל בוקר בשעה שמונה בדיוק. היא סידרה את השמלה הקצרצרה ואת הקשת עם אוזני החתול תוך כדי שניסתה להסדיר את נשימתה. השעה הייתה 8:06, היא מאחרת. דלת העץ הגדולה עמדה מולה, מאיימת. היא נשמה נשימה עמוקה אחרונה ופתחה את הדלת. בשניה שכף רגלה דרכה בחדר 15 מבטים הופנו לעברה. היא ניסתה לאתר את פרצופה של בוני או לפחות את תחפושת הפיה שלה, ומצאה אותה עומדת ליד שיין. בהתעלמות מופגנת מכל המבטים היא התקדמה בצעדים מהירים אל עבר בוני ושיין ונעמדה לצידם. רובין, האחראי על כל הצוות, נעץ ברוזלינה מבט עצבני וזועף. רוזלינה, שכבר הייתה רגילה לשנאה של רובין אליה, הסיתה את מבטה והתרכזה בדברי המנהל.
"כמו שהתחלתי להגיד, היום יגיע לפה מישהו מכובד מאד. הוא ישהה בסוויטה המלכותית במשך שבוע וחצי. הוא מצפה מאיתנו ליחס הולם ומכובד, וזה בדיוק מה שהוא עומד לקבל. כל דבר שהאדון ירצה הוא יקבל במהירות המרבית. אני לא רוצה שום תלונה ממנו או מאחד העובדים שלו. כמו שכולכם יודעים בזמן האחרון המלון שקע בחובות, אנחנו צריכים את הכסף הזה. המלון הזה הוא המשפחה של כולנו אז אני רוצה לראות את ההשקעה והמוטיבציה של כל אחד ואחד מכם בשבוע וחצי הקרובים. הדברים שנדרשים מכם בדרך כלל צריכים לבוא לידי ביטוי בצורה משמעותית בייחוד עכשיו. אני מקווה שהבהרתי את עצמי, כל שאלה או בקשה תפנו לרובין. תודה על ההקשבה. רובין הבמה שלך." המנהל, קליין גרנדור, סיים את דבריו וירד מהבמה בעזרתה של שונה המזכירה האישית שלו.
YOU ARE READING
GRANDOR // H.S
Fanfiction׳החיים הם באמת פשוטים, אלה אנחנו שמתעקשים להפוך אותם למסובכים.׳ הסיפור מכיל: •תכנים מיניים •שפה גסה •כל דבר אחר אשר יעלה על רוחי ממליצה לקרוא ומקווה שתאהבו:-) הסיפור השלישי שלי בווטפאד. זכויות שמורות. העתקה אסורה בהחלט. •קרדיט ל-another4world המוכשר...