GRANDOR // H.S

פרק 15:' משהו מוזר ביום הזה'

רוזלינה פקחה את עיניה ומתחה את גופה. היא הרגישה רעננה מסיבה כלשהי. במהירות הבזק היא מצאה את עצמה מאורגנת לגמרי וכבר בדרך לבית המלון. היא בדקה מה השעה והופתעה לגלות שיש לה סיכוי טוב להגיע בזמן הפעם. קצב הליכתה הוגבר וכעבור דקות אחדות היא כבר נכנסה לאולם הגדול וחיכתה לרובין. היא החליטה שבמקום לבזבז את הזמן בהמתנה היא כבר תלך ללוקר שלה ותתלבש בתחפושת החתולה השחורה, כדי לחסוך זמן.

כשנכנסה לחדר הלוקרים היא מצאה את שון ובוני, על הספה, מתנשקים!

מה קורה פה?
משהו מוזר מאד ביום הזה.

היא התקדמה בצעדים מהוססים לכיוון הספה ונעצרה. היא לא ידעה בדיוק איך להגיב ולכן, הדבר הראשון שיצא לה היה- צעקה. צעקה חדה וחזקה. בוני ושון הפסיקו את הנשיקה הסוערת ובהו ברוזלינה. אף אחד לא ידע איך להתמודד עם סיטואציה שכזו.

"אממ" רוזלינה כיחכחה בגרון במבוכה רבה.
"ממת- ממתי זה ככה?" היא ניסתה להתגבר על הגמגום ולאסוף את קולה. היא לא ידעה מה זה בכלל אומר, לגבי הקשר שלהם, לגבי היציאות שלהם מעכשיו... האם החבורה הקטנה שלהם תתפרק? היא הרגישה גלגל שלישי וממש לא אהבה זאת. בנוסף, היא חשה פגועה לגמרי. בוני לא סומכת עליה מספיק כדי לספר לה את זה? למה הם שמרו זאת בסוד מפניה?

היא הרגישה כל כך מבולבלת.

בוני ושיין שתקו. הם חיכו לתגובה הבאה של רוזלינה. אף אחד מהם לא תכנן שזה יצא ככה. הם התכוונו לגלות לה, באמת שכן, זה פשוט עדיין לא יצא. או שזה מה שהם אמרו לעצמם לפחות...

שלושתם פשוט העבירו את מבטם על כל מקום ופרט בחדר למעט הפרצופים אחד של השני. רוזלינה החלה להבין שהם לא מתכוונים לדבר.

"אני חושבת שאני אלך לאולם עכשיו. אני לא רוצה לאחר." היא אמרה בקול זועף והלכה משם בצעדים מהירים ועצבניים.

בזמן האחרון היא הרגישה שהיא נבגדה ונפגעה יותר מדי פעמים. היא לא הבינה למה זה מגיע לה או איזה דבר רע היא עשתה בכדי לקבל את כל זה...

הכל היה נראה לה פשוט סיוט בלהות. כל כך לא מחובר למציאות.
כל כך לא אמיתי.

היא נכנסה לאולם הגדול, מסדרת את אוזני החתול וחיכתה לרובין. הדלת נסגרה מאחוריה והיא ראתה את שיין ובוני מסדרים את התחפושות שלהם ועומדים סמוקים ונבוכים, כל אחד בקצה השני של השורה.

הארי קם עם האנגאובר מטורף. מהשנייה שנייל נחת הם לא הפסיקו לחגוג. ממועדון אחד לאחר, מבקבוק שני לשלישי, וכך כל הערב. מהרגע שבו החליט להותיר את רוזלינה מאחוריו הוא הרגיש אחרת. הוא עדיין לא בדיוק פיענח את המצב אך גם לא התאמץ לנסות. הוא קם באיטיות, משעין את ראשו על ידיו בניסיון להפחית את הפטישים ההולמים שבראשו. בהחלטה של רגע הוא נכנס למקלחת ושטף את כל הגועל מגופו. הוא התלבש בחליפה ועניבה והלך למטבח לשתות כוס קפה. הבזקים מאתמול עברו בראשו. הוא העיף אותם במהירות ופתח את הפלאפון שלו.

"בוקר טוב מר סטיילס." גריפין ענה לו.

"בוקר טוב גריפין, מה הפגישה הראשונה שלי?" הארי שאל ולקח את תיקו ואת מחשב הנייד שלו.

"עם הקייטרינג שאתה רוצה לבדוק." גריפין ענה וקול המנוע נשמע ברקע. "אני למטה כשאתה מוכן," הוא הוסיף.

הארי ניתק את הפלאפון ויצא מהחדר. הוא לחץ על כפתור המעלית וחיכה לה. לא היה לו כח לרדת במדרגות, הוא הרגיש כה עייף. לאחר שנכנס למעלית ולחץ על קומת הכניסה הוא נתן לעיניו להיעצם ולגופו להירגע. ראשו עדיין הלם אך הוא החליט להתעלם.
דלתות המעלית נפתחו ברעש. הוא פקח את עיניו והתקדם לדלפק הקבלה. הוא רצה שהחדר שלו יהיה נקי עד לרגע שבו יחזור. הארי אהב שהכל תמיד במקום. הוא היה פרפקציוניסט. מכיוון שלא היה אף אחד בדלפק הןא לחץ על הפעמון שנועד לקרוא לאחד העובדים.

לאחר קול ה'דינג' הוא שמע קול קורא לו להמתין שנייה אחת.
ואז הוא ראה את לא אחרת מרוזי שלו. היא יצאה מהחדר הקטן שיש מאחורי הדלפק וסידרה את אוזני החתול שלה. היא הייתה נראית כל כך סקסית עם התחפושת הזאת.

"במה אפשר לעזור לך אדוני?" היא סוף סוף הרימה את עיניה היפות ומבטיהם נפגשו.
"הו, זה אתה..." היא אמרה בקול אדיש לגמרי.

הארי התבלבל לכמה רגעים אך התעשת על עצמו ואמר, "אני רוצה שהחדר שלי יהיה נקי עד שאחזור." הוא ניסה בקול כוחו להגיד בקול סמכותי.

"כמובן. אני אגיד למנקות, כי הרי זה התפקיד שלהן." היא ענתה לו בקול ארסי.

"רוזי, את הבנת אותי לא נכון. אני לא רוצה שאלו יהיו היחסים שלנו עכשיו. תני לי להזמין אותך לארוחת צהרים. אני מבטיח שזה ישתלם לך." הוא לא ידע למה הוא מתאמץ כל כך בשביל איזו נערה שהכיר לפני ימים אחדים. אבל יש בה משהו מכשף שהוא פשוט לא מצליח להימנע ממנו.

"הארי, גם בעוד מליון שנה, אני לא אבוא איתך לארוחה."

------------------------------------------
תקופת בגרויות... מצטערת ממש על הקצב הכל כך כל כך איטי.

13 דירוגים
4 תגובות
ואני ממשיכה:)