הארי התעורר מדפיקות על דלת חדרו.
"מה עכשיו?" הוא שאל בעצבנות קלה, עדיין בקול צרוד מהשינה.
"ארוחת הצהרים מוגשת עכשיו. אתה תרצה לבוא או שאגיד לשמור לך קצת אוכל לאחר כך?" קולו של גריפין נשמע.
"שישמרו קצת לאחר כך." הארי ענה בגסות קלה אך גריפין, שהיה רגיל, לא לקח זאת לתשומת ליבו והלך משם. הארי נרדם בחזרה.
רוזלינה בדיוק סיימה להכין כמויות אדירות של סלט מלפפונים והלכה להגיש אותו בחדר האוכל.
"אין פה עוד מה להכין או במה לעזור. תוכלי ללכת לעזור בחדר האוכל, יקירתי?" השף, גוסטבו, אמר לרוזלינה בנחמדות. מאז ומתמיד הוא אהב את החבורה הקטנה הזאת. את שיין הוא אהב כמו בן שאף פעם לא היה לו, את רוזלינה כבת, ואת בוני, את בוני הוא פשוט אהב. איך אפשר שלא?
בחיוך נחמד רוזלינה נכנסה לחדר האוכל ופינתה כלים שאכלו בהם אל המטבח. לאחר שעה של עבודה מפרכת והליכה מחדר האוכל אל המטבח, ובחזרה, אחרון הסועדים הלך. רגליה של רוזלינה כאבו כל כך.
עכשיו היה תורם של עובדי המלון לאכול. היא חיכתה לשיין ובוני ואז שלושתם הלכו יחדיו לקחת אוכל. הם העמיסו כמה שיותר אוכל על הצלחת שלהם והתיישבו באחד מהשולחנות המבודדים. נותרו להם עוד עשר דקות שאותן הם העבירו בשיחה קולחת על שישי בערב. הם עומדים לצאת למועדון כדי להשתחרר קצת, לפי דברי בוני.
"אם אני יוצאת איתכם יש לי תנאים." רוזלינה הכריזה ולקחה עוד חתיכת מלפפון מהסלט מלפפונים שהיא עצמה הכינה.
"נו, בואי נשמע." שיין אמר ונשען לאחור על הכיסא. הצלחת שלו התרוקנה ממזמן.
"דבר ראשון בלי נטישות." היא אמרה והסתכלה על שני חבריה, מחכה לאישורם. הם הנהנו לעברה, לאות הסכמה וסימנו לה להמשיך.
"דבר שני לא שותים הרבה. אין לי עצבים לקיא מסריח ולכל מיני שטיות שברור תתחרטו עליהם יום למחרת." היא סיימה וחיכתה לתגובה. בוני ושיין הסתכלו אלד על השניה ובחזרה על רוזלינה.
"ממש לא." הם אמרו יחדיו, כאילו תיאמו זאת מראש.
"אנחנו הולכים למועדון כדי להשתחרר, ולהשתחרר זה אומר גם לשתות ולהשתכר." בוני דיברה בעד שניהם. "ולא רק זה. את תשתכרי יחד איתנו."
"את רוצה להביא את שלושתינו למוות וודאי? איך את רוצה להגיע לבית? מי יהיה האחראי? ממש, אבל ממש, לא." רוזלינה הסתכלה על שניהם כאילו היו זוג מטורפים.
"יקירתי, את נשארת כדי לשטוף כלים ואני סוגר עכשיו את חדר האוכל, בסדר?" גוסטבו קטע את וויכוחם הסוער. רוזלינה הנהנה לעברה וקמה מהשולחן באנחה גדולה. שיין ובוני קמו גם הם מהשולחן ויצאו מחדר האוכל.
רוזלינה נכנסה למטבח וראתה את ערימת הכלים המלוכלים שנחה בכיור. לפחות היא לא צריכה לשטוף גם את כל הצלחות בהן השתמשו העובדים... רוזלינה הורידה מראשה את אוזני החתול, אספה את שערה לפקעת מרושלת וניגשה לעבודה.
YOU ARE READING
GRANDOR // H.S
Fanfiction׳החיים הם באמת פשוטים, אלה אנחנו שמתעקשים להפוך אותם למסובכים.׳ הסיפור מכיל: •תכנים מיניים •שפה גסה •כל דבר אחר אשר יעלה על רוחי ממליצה לקרוא ומקווה שתאהבו:-) הסיפור השלישי שלי בווטפאד. זכויות שמורות. העתקה אסורה בהחלט. •קרדיט ל-another4world המוכשר...
