GRANDOR // H.S

פרק -8- ׳הפסקת חשמל-חלק א׳

"הצילו! מישהו? תוציאו אותנו מפה!" רוזלינה דפקה על דלת המטבח בחוזקה וצעקה.

"אף אחד לא ישמע אותך, תפסיקי זה עושה לי כאב ראש." הארי התלונן. הוא הוריד את ראשו וניסה להתעלם מהצעקות המעצבנות של רוזלינה.

"אני לא מאמינה שזה קורה לי..." היא אמרה בייאוש והייתה על סף דמעות.
"היום הזה הלך כל כך טוב. איך דבר יכול להשתנות בשניה..." היא המשיכה לדבר אך הארי בכלל לא הקשיב. כל שהוא חשב עליו היה איך לספק את הרעב המתגבר שהוא נתון בו. הוא קם ממקומו והחל לשוטט בחדר בחיפוש אחר משהו אכיל.

"מה אתה עושה?" רוזלינה שאלה את הארי והתיישבה על הרצפה, כשהדלת הכבדה משמשת לה כמשענת.

"מחפש אוכל. אני רעב." הארי המשיך לחפש. הוא חיטט במגירות, בארונות, ואפילו בתוך הסירים אך לא מצא כלום.

"יש שאריות במקרר." רוזלינה הכווינה אותו והצביעה על הקיר הגדול. במבט ראשון לא היה אפשר להבחין שמותקנת בקיר דלת ברזל גדולה, אך אם מסתכלים היטב ניתן לראות שזהו המקרר.

הארי פתחת את דלת המקרר והוציא כל דבר שהיה אכיל ובהישג יד. מבלי לקחת סכו״ם או צלחת, הוא פשוט דחף כמה שיותר אוכל לפה.

"אתה בהמה טיבטית או משהו בסגנון?" רוזלינה שאלה אותו והייתה מזועזעת מהרגלי האכילה שלו.

"מה את רוצה עכשיו?" הארי החזיר בטון מזלזל.

"לדעת איפה בדיוק הנימוסים שלך? לא אמור להיות לך לפחות את המינימום של הנימוס? עם זה שאתה מליארדר והכל..." רוזלינה אמרה בערסיות. היא הפנתה את המבט לעברו, מחכה לעקיצה בחזרה ממנו.

הארי נאנח, לא היה לו כוח למשחק הזה אז הוא פשוט החליט לשתוק, ולא לענות על ההערה הפוגענית הזאת.
"את יודעת? אולי אם היית מנסה קצת יותר, היית יכולה לרכוש עוד כמה חברים. למעשה, אני חושב שהיינו יכולים להיות חברים די טובים." הארי אמר את מחשבותיו בקול. לא היה לו מה להפסיד מכל העניין. הוא באמת התכוון למה שאמר, הוא באמת חשב שהם היו יכולים להיות חברים, היא פשוט עקשנית מדי.

רוזלינה נפגעה מעט מדבריו אך פשוט לקחה נשימה עמוקה והתעלמה מהדברים הלא נחמדים שאמר.
"אתה יודע? אולי באמת יכולנו להיות חברים..." רוזלינה הסכימה איתו. האווירה בחדר השתנתה. מהאווירה הטעונה והמתוחה שהייתה בהתחלה, שררה כעת אווירה רגועה יותר, אפילו נחמדה.

"למה שבעצם לא נהיה?" הארי כחכח בגרונו ושאל כשמבוכה קלה נשמעה בקולו.

"נהיה מה?" רוזלינה שאלה ולא הבינה.

"את יודעת... חברים." הארי אמר בשקט אך עדיין היה אפשר לשמוע.

"אתה רוצה?" רוזלינה הפכה למבוכת גם היא. מהנערה העקשנית והחוצפנית שהייתה לפני רגע, יש כעת נערה תמימה יותר. עדינה יותר.

"רק אם את רוצה..." הארי ענה. המיליארדר השחצן והמתנשא עם היהירות הבולטת, הוחלף בגבר רגיש שלא מפחד להראות קצת מעצמו.

שתי המסיכות ירדו וההקלה שבדבר היתה ברורה לשניהם.

"אז מה עכשיו?" רוזלינה שאלה בקול שקט והתקדמה בצעדים קטנים להארי. המרחק הצטמצם אך משום מה זה לא היה מביך, להפך זה היה נחמד.

"מכירים אחד את השני, אני חושב..." הארי ענה והסתכל על הנערה שעמדה מולו. עכשיו, כשנקודת המבט שלו עליה הייתה שונה גם ההסתכלות עליה השתנה. הוא בחן אותה. את שיערה הגולש ואת גופה הרזה והמקומר. העיניים שלה היו גדולות וכל כך תמימות, הארי ידע שיהיה לו קשה לעמוד בפניהן. פתאום הוא בכלל לא הבין איך היה יכול לתעב אותה.

"אוקי... אבל איך בדיוק נכיר אחד את השני?" קולה הקטן של רוזלינה הוציא את הארי מהבהייה בה. רוזלינה שמה לב שהארי בחן אותה וזה הביך אותה. היא הרגישה מוחמאת במידה מסוימת אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שנתקלה בזה. אף פעם לא היה לה חבר. היא אף פעם לא הייתה נאהבת או מושכת. גברים לא היו פונים אליה או מסתכלים לכיוונה. בוני תמיד משכה את כל תשומת הלב עם כל הביטחון העצמי והנוכחות שהפגינה. זה היה אחד מהדברים שרוזלינה תמיד חשה קנאה כלפי חברתה.

הארי חשב מעט לפני שענה.
"נכיר תוך כדי משחק. אני שואל אותך שאלה ואת עונה לי. את תהיי חייבת לענות את האמת ואם את לא רוצה לענות פשוט תגידי, אבל אסור לשקר." הארי הסביר את כללי המשחק.

"אתה שואל אותי שאלה, אני עונה, ואז אני שואלת אותך כל שאלה שאני רוצה ואתה עונה לי רק את האמת?" רוזלינה וידאה שהבינה את הכללים.

"בדיוק." הארי אישר. "בואי," הוא התיישב על הרצפה ונשען על הקיר. רוזלינה הססה מעט אך לבסוף התיישבה לידו. בהתחלה הקרבה הזו הייתה מוזרה לשניהם, אבל כעבור רגעים זה היה נעים ומנחם.

"אז מתחילים?" רוזלינה סובבה את ראשה להארי.

"מתחילים."

----------------
הצבעות ותגובות!!!!
אני צריכה ניחום היום אז בבקשה תתנו לי אותו!
נפרדתי מחבר שלי אתמול אז בבקשה תשמחו אותי!

מקווה שנהנתם מהפרק למרות שהוא מאד קצר...