בטעות

פרק 4

קימברלי:

״אתה לא רציני נכון?״ שאלתי בצחוק קל, ראיתי איך פניו של קמרון לא משתנות.

״את תיהיה בטוחה איתו.״ הוא ענה לי.

״מה עם אלי? אני יכולה להשאר איתה.״ שאלתי עם ייאוש ברור בקול.

״את יודעת שלאמא שלה קורה מספיק.״ אמר קאם במבט דואג.

הוא צדק זה יהיה אנוכי מצדי לבקש להשאר שכבר ידעתי על המצב.

״גרייסון? אני יכולה להשאר עם גרייסון?״ ניסיתי שוב בידיעה שחבר שלי יקבל אותי בזרועות פתוחות.

״לא״ הוא ענה בפשטות מבט בוהק על פניו על אזכור חברי.

״למה לא?״ שאלתי בתחושה עצבנות.

״כי הוא בן.״ הוא אמר כאילו שזה התשובה הברורה ביותר.

״הוא הומו!״ אמרתי בכעס
״והוא בן!״ אמרתי שהנהנתי בראשי לכיוון הגבר שאיתו כביכול נשארתי.

״ראשית לא אכפת לי ילד הוא בן ושנית מר רוסו הוא גבר מבוגר בזה יש הבדל בין השניים.״ הוא אמר בנימת נזיפה.

בעיניי לא היה הבדל. האיש ממילא לר נראה מבוגר מאיתנו בהרבה אם הייתי צריכה לנחש שהוא בן עשרים ושתיים אותי עשרים ושלוש.

״אני לא מאמינה בזה.״ אמרתי באנחה בעודי מעבירה את ידי בשערי. הכל היה נראה סוריאליסטי.

״אני יודע ואני מצטער שלא סיפרתי לך מוקדם יותר אבל את רק צריכה לסמוך על זה מר רוסו הוא אדם מכובד ואני יודע שהוא ישמור עלייך.״ הוא אמר שקם והתקרב אליי, מניח את ידו על כתפי.

״בבקשה? אני לא אוכל לנוח בראש קל אם אתן לך להישאר במקום אחר, אני צריך לדעת שאת בכספת שלך.״ הוא אמר במבט עצוב על פניו גרם לי להתרכך.

״אני יודעת.״ אמרתי באנחה.

.....

*יום למחרת*

סיימתי את היום האחרון שלי בבית ספר ואת היום האחרון שלי במאפייה, כמה דמעות זלגו אני לא אשקר. אבל היום היה גם היום שאארוז את החפצים שלי ואני מכינה את עצמי לחיים חדשים לגמרי, לשלושה שבועות בכל מקרה.

קמרון בחר לספר לי יום קודם.
זה רק גרם לי לתהות כמה עצבני הוא בטח היה שעזב את זה בשנייה האחרונה.

״בלי לשתות, בלי סקס ואם כן להשתמש בהגנה!״ אמר לי קאם שהוא עומד ליד הדלת ונתן עמק בצד.

״קמרון!״ אמרתי בלחיים אדומות ששמעתי את האמירה שלו, תשאיר לי את זה למה להיות מביך במיוחד שהוא שם.

״אני רציני קים! ותקשיבי למר רוסו בסדר?״ הוא אמר ברצינות ועיניו מראות את דאגת האחים הזו שהוא החזיק לי לעתים קרובות.