פרק 11

550 31 2
                                    

ימים עוברים, שבועות חולפים והגענו לחודש מרץ.
כבר קצת פחות קר, אבל עדיין אני מעדיפה ללכת עם חולצות ארוכות.

נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי, עם אוזניות על פול ווליום כאשר השיר שמתנגן ברקע הוא ״מבול״ של קרן פלס.

״ילדה״ הוציאה לי ליה את האוזניה ״מה את לובשת?״.

״מה זאת אומרת?״ אמרתי ״חולצה ומכנס״.

״את לבושה כמו הומלסית״

״אויש ליה עשי לי טובה ושחררי״ אמרתי ״נרדמתי אתמול בארבע בבוקר ונחשי מתי קמתי? לפני שעה״

״פעם היית יותר משקיעה בעצמך״

״תודה״ עניתי והחזרתי את האוזניה.

אם יש משהו שאני שונאת זה שאנשים שאין להם סמכות עליי מטיפים לי מוסר.

התחיל השיעור והמורה התחילה בחילוק המבחן האחרון שהיה. היא הניחה את המבחן שלי הפוך על השולחן והסתכלה עליי.

״נאיה ציפיתי ממך ליותר״ אמרה ״אני מקווה שמבחן הבא תצליחי״.

הרמתי את המבחן והזתכלתי על הציון. 23. וואו אני כישלון.

״נאיו תראי קיבלתי 87״ התגאה בעצמו ליאם.

״גאון קטן״ חייכתי חיוך מאולץ ״תחלוק איתי מוח?״
-
חזרתי הביתה ונזרקתי על המיטה, איזה יום מתיש ולא עשיתי שום דבר. כמעט נרדמתי והטלפון שלי התחיל לצלצל. הרמתי ועל הצג הופיע ״לירון החיים שלי❤️״. האמת? לא היה לי כוח אליו עכשיו אבל עניתי.

״הלו״
״נאיו רוצה לבוא סיבוב?״
״לאן?״
״לא יודע מה שיזרום״
״האמת שבאלי לישון. אולי בערב?״
״אני יוצא עם לידור, אמרתי לך לא?״
״אה נכון. טוב לא ביג דיל פעם אחרת״
״חיים שלי לא ראיתי אותך כבר שבוע וחצי״
״כן זה בגלל העומס בבית ספר, יש לי מחרתיים מבחן, נעשה משהו אחרי״
״טוב חיים שלי תדברי איתי״

ניתקתי ופשוט עצמתי את עיניי, הדבר היחידי שעיניין אותי היה רק לישון.

״נאיה למה החדר שלך לא מסודר?״ שאלה אמא שלי כשנכנסה לחדר.

״לא יודעת ולא אכפת לי״ אמרתי ״באלי רק לישון״.

״לא לא זה לא מקובל עליי״ אמרה ״קומי תסדרי את החדר שלך״ המשיכה ״גם ככה שמעתי מהמורה שלך שקיבלת עשרים במבחן״.

״עשרים ושלוש״ תיקנתי אותה.

״אל תתגאי בזה גברת״ אמרה ״את לאחרונה מאכזבת אותי אני חייבת לציין״.

וואו, איזה יום מדהים.

״תודה״

״עכשיו תקומי ותסדרי את החדר שלך״ אמרה ויצאה מהחדר בטריקת דלת.

קמתי והסתכלתי על עצמי במראה ואז על החדר. פאק מאיפה אני אתחיל? התיישבתי על המיטה והתחלתי לבכות. למה? אני לא יודעת. זה הכל מתחבר ביחד, העומס מהבית ספר והציונים הנכשלים, הריבים עם אמא - זה הריב החמישי שלנו בשבוע האחרון, החוסר תיאבון המוגבר. זה מרגיש כאילו אתה מאבד את עצמך.
-
״לא אני לא מאמין שאת ישנה״ הסתכל עליי ליאם שהופיע בחדר שלי.

״מה? מה השעה?״ הרמתי את הטלפון וראיתי שכבר עשר בלילה.

״מה יש לך ממתי את ישנה?״ שאל.

״משלוש בערך״ אמרתי מפהקת ״למה באת?״ הסתכלתי עליו.

״לא משנה כבר״ אמר ״למה כל האיפור שלך מרוח ככה?״

״מזה ככה?״ שאלתי וקמתי למראה לראות את פניי.

כל המסקרה שלי מרוחה על הפנים, הסומק כבר מזמן ירד ואני נראת נורא.

״אה כנראה כשישנתי קרה״ אמרתי ״אני אלך להתקלח. שב פה בנתיים תשאר״.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרקקק נוסף. שבת שלום❤️❤️❤️

עד חצי מלכותWhere stories live. Discover now