אין דבר כזה חברים. לכל אחד בחיים יש אינטרס מסויים, אפילו לי. זה קשה להכיל את זה שהיה לצידך אוזן קשבת ואז בבום הוא נעלם. יש כאלה שמבינים את זה בדרך הקלה, ויש כאלה שמבינים את זה בדרך הקשה. לא משנה מה יהיה תמיד יהיה את האחד שידפוק לך את הכאפה לפנים, תעשה טובה אל תיתן לו.
״כפרה עליכם סתמו תפה טוב״ אמרתי לבנות מהכיתה שלי ״גם ככה הביאו אותנו לפה בשמונה בבוקר להרצאה מסריחה״.
״נאיו אמרו מביאים איזה מישהו מפורסם להרצות לנו״ התלהב ליאם ״אל תזלזלי״.
״את מי זה מעניין?״ אמרתי באדישות ״בטח עוד מתלהב מסכן״.
שונאת את המתלהבים האלה שחושבים שהם מישהו. תרגעו, תכף החמש עשרה דקות תהילה שלכם יגמרו ואז מה? תרדו לקרקע נשמות.
-
נאלצנו לעשות סיבוב ברחבי השכונה כדי להגיע לאודטריום של החטיבה כי פתאום למנהלת יש תקציב והיא משפצת את האודטריום של התיכון.
אני וליאם התיישבנו בכיסאות למעלה בצד שמאל.
הסתמסתי עם סבתא שלי בווצאפ ופתאום כל הבנות צרחו
׳לירון מלאכי תעשה לי ילד!׳ ׳אהובי׳
שם ישמור איזה מתלהבות. אפילו לא העפתי אליו מבט.
-
״רונית אפשר לצאת לשירותים?״ לחשתי כשנגמרה לי הסוללה בטלפון.
״עוד חמש דקות נגמר״ אמרה ״זה דחוף?״.
״האמת שכן אני במחזור״ תירצתי.
״לכי בזריזות״ תודה לאל שהיא קנתה את זה.
-
נכנסתי לשירותים ונסגרה הדלת אחריי.
הסתכלתי במראה וסידרתי את השיער. איף שתיגמר כבר ההרצאה המסריחה.
באתי לצאת אבל הדלת לא נפתחת. אין מזל נאחס באמא שלי.
דפקתי על הדלת אפילו בעטתי בה אבל שום דבר וגם נגמרה לי הסוללה ולא יכולתי להתקשר לאף אחד.
דפקתי עוד מספר פעמים בתקווה שישמעו אבל שום דבר.
-
עבר משהו כמו שבע דקות וחזרתי לדפוק על הדלת ואז במזל היא נפתחה.
״הכל טוב?״ שאל מישהו שאני לא מכירה. חתיך דווקא.
״כן וואי תודה״ אמרתי ״נלחצתי כבר שאני ישן פה״.
״מה את עושה פה? את לא נראית בכיתה ט״ אמר.
״אני בכיתה יב״ אמרתי ״אני פה בגלל ההרצאה המסריחה. אפילו לא הקשבתי לה. של מי זה בכלל? ליאור? מאור?״.
״יש מצב״ אמר.
״כולם מתלהבים ממנו כאילו מי הוא״ גילגלתי עיניים.
״חבל הוא דווקא נראה אחלה״
״באיזה כיתה אתה?״ העברתי נושא תוך כדי שאנחנו מתקדמים החוצה.
״נשמה אני סיימתי צבא״ צחק ״אני בן 21 תכף 22״.
״וואלה.. אתה עובד פה?״ שאלתי.
״וואלה לא״ אמר ״סתם הייתי פה במקרה״.
״יפה לך״ אמרתי ״טוב נראה לי אני כבר מבריזה הביתה. הכיתה שלי הלכה כבר״.
״בואי אני אקפיץ אותך באוטו״ הציע.
״יודע מה?״ אמרתי ״למה לא״
-
״אז איך קוראים לך?״ שאל במהלך הנסיעה.
״נאיה״ עניתי ״ולך?״
״לירון״ ענה בקצרה.
״ומה עשית בבית ספר לירון?״ התעניינתי.
״סתם באתי לקחת משהו מהמזכירות שקשור לאחותי״ ענה ״אני רעב, את רעבה?״.
״מתה מרעב״
״יופי הולכים לאכול״
-
הגענו לסודוך בתחנה המרכזית של העיר, אחריי שהזמנו וקיבלנו את האוכל התיישבנו בחוץ.
״אז נאיה ספרי קצת״ אמר ״איך החיים בשמיניזם?״.
״קשה קשה״ עניתי ״אבל יאללה עוד מעט וזה נגמר״.
״חגגת כבר 18?״
״עוד לא, עוד חודש וחצי״ עניתי לוקחת ביס ״מה איתך? ספר קצת על עצמך״.
״רגיל את יודעת״ ענה ״בן 21 החיים עוד לפני״.
״מקווה שתצליח בדרכך״ מילמלתי.
״נאיה אני אהיה ישר״ אמר ״את מוצאת חן בעיניי, אני יותר מאשמח לקבל את המספר שלך״
״אני אתן לך״ אמרתי בחיוך לאחר כמה שניות של חשיבה.
-
לירון החזיר אותי הביתה והבטיח שישלח לי הודעה.
״היי נאיו איך היה בבית ספר?״ שאלה אמא שלי.
״אחלה״ עניתי.
״רעבה?״ שאלה.
״וואלה לא״ עניתי ״אכלתי סודוך עם ידיד״.
״עם איזה ידיד״ חייכה חיוך ממזרי.
״תירגעי הכרנו היום״ אמרתי ״נתקעתי בשירותים של החטיבה אחריי ההרצאה בלי סוללה והמחנכת הסתומה הזאתי שכחה אותי והוא פשוט הוציא אותי״.
״הוא לומד בחטיבה?״ שאלה.
״נראה לך שאני אצא עם קטין אמא בחייך״ צחקתי ״הוא בן 21״
״אוי ואבוי לי״ צחקה ״הבת שלי גדלה מהר מידי״
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים אני כל כך מתרגשת לפרסם ספר נוסף!! אחרי כל הבקשות שלכם החלטתי להעלות
תודה תודה תודה מושלמים שאתם!!!!!❤️❤️❤️
YOU ARE READING
עד חצי מלכות
Romantizmהוא הזמר הכי מפורסם בארץ, היא שונאת מפורסמים מתלהבים. הוא מכיר את כל העולם, היא רק עם החבורה שלה. הוא בן 21, היא רק בת 17 וחצי. הוא לירון מלאכי, היא נאיה לוי.
