פרק 15

660 35 8
                                    

החיים אינם הוגנים. הם קשים, אז תהיי קשה בחזרה. אל תרשי שיראו אותך בוכה. פנים חזקות, חזית חזקה. מה שאינו ידוע לא ישמש נגדך. פגיעות = חולשה.

שבוע חלף ובוקר נוסף בפתח. אורי וליאם נשארו איתי עד מאוחר והיה ממש כיף. כיף להשכיח לכמה שעות את מה שעובר עליך באמת.

לבשתי פוטר וטייץ ומעל מעיל שחור כי ירד גשם בחוץ. ליאם אמור תכף לבוא לאסוף אותי לבית ספר. הסתכלתי במראה, על השקיות בעיניים, השיער המבולגן, העור החיוור.

לירוני החיים שלי❤️
בוקר טוב ילדה יפה
מה קורה?
את/ה: בוקר טוב❤️
את/ה: בסדר בערך
את/ה: אני שונאת בוקר
את הכי יפה בבוקר

חייכתי. אני יןדעת כמה הוא משתדל אחרי שסיפרתי לו מה שעובר עליי. ואני מעריכה את זה כל כך, זה פשוט לא מובן מאליו.
-
סתומים
השרוט האהוב עליי שלח/ה תמונה
אוריקי: הופה הופה איזה יפים
את/ה: אני שונאת אותך תראה איך יצאתי
ליה המושלמת: מכוערים

ליאם הסתובב אליי ועשיתי לא אצבע שלישית והוא החזיר לי. יופי ממש ילדים בוגרים.

סוף סוף הגיע הצלצול שגואל. יצאנו מהכיתה לכיוון הקפיטריה וראינו את רותם, יהונתן ואורי יושבים ואוכלים.

״אם את לא רוצה לשבת איתה נשב בשולחן אחר״ הסתכל עליי ליאם.

״אל תדאג אני לא קטנונית״ אמרתי ״לא כזה מפריע לי לשבת איתה באותו שולחן״.

התיישבתי ליד אורי וליאם ממול וכמובן איך לא, רותם נועצת מבטים.

״וואי איך אני שונאת אנשים שחושבים שהכל מגיע להם רק בגלל שהם קשורים למפורסמים מצליחים״ עקצה רותם.

״אל תעני״ לחש לי ליאם. הקשבתי לו, היא לא שווה את המילים שלי ובעיקר לא את הכעס שלי.

״בסוף התהילה עולה לכולם לראש״ הוסיפה.

״רותם אם יש לך משהו להגיד תבואי ותגידי ואל תעקצי מהצד כי את זה גם אני יודעת לעשות ועדיף לך שלא״ אמרתי ברוגע.

״סתמי תפה כבר, את לא מאיימת״.

״נאיה״ הסתכל עליי ליאם במבט של ״אל תעני לה, בבקשה, את יותר שווה מזה״.

״רותם אני לא מאיימת, אני מבצעת״ עניתי, שוב לא מתעצבנת.

עם הזמן הבנתי שמה שיכול להוציא אדם מדעתו, זה רוגע ושקט. אם תתעצבן הבן אדם שעומד מולך יחייך כי קיבל את מה שרצה, אם תשאר רגוע ושלו הוא יתעצבן כל כך שלא השיג את מבוקשו. השתיקה שלנו היא הצעקה הכי גדולה.
-
חזרתי הביתה ונשכבתי על הספה בסלון.
דפיקה בדלת. אני לא מחכה לאף אחד.

״מי זה?״ שאלתי. אין קול ואין עונה. בדקתי בעינית אך היא הייתה מוסתרת. או שזה אחד החברים שלי או לירון.

פתחתי את הדלת וראיתי זר פרחים ענקי שמסתיר מאחורי מישהו. לפתע נגלה אליי רוי, אחי הקטן.

״חיים שלי!״ צעקתי וקפצתי עליי בחיבוק.

לא ראיתי את רוי כמעט שבועיים. הקשר שלי ושל רוי הוא קשר מיוחד, הוא לא קשר אחים רגיל. כל החיים היינו צמד חמד, לכל מקום הייתי לוקחת אותו איתי, ליאם הוא כמו אחיו הגדול, הוא היה בא איתנו לסרטיפ, למסעדות, הוא אח שלי הקטן, שאני נורא אוהבת. הוא תמיד היה פה בשבילי, להקשיב, להכיל, לייעץ, ואז הוא עבר לפנימייה צבאית ושם התרחקנו, אבל הוא עדיין האהוב עליי מכולם.

״קחי בשבילך״ הביא לי את הפרחים כשהתנתקתי ממנו. אני חולה על הקטן שלי.

״לא היית צריך״ אמרתי ולקחתי את הזר ממנו, מניחה על השולחן ״לכמה זמן באת?״

״חוזר בראשון״

״וואלה״ אמרתי ״סבבה ממש״.

״נאיו יש משהו לאכול?״ שאל ״אני רעב מת״.

״לא יודעת מקודם חזרתי הביתה״ עניתי ״תבדוק במקרר ואם אין כלום נזמין״.
-
הגיע הערב ושכבתי במיטה, חסרת מעש.

״נאיה למה החדר שלך לא מסודר?״ שאלה אמא שלי כשנכנסה לחדר ״למה קיבלתי טלפון מהמורה לאזרחות שקיבלת במבחן האחרון נכשל?״.

והנה זה שוב מתחיל.

״אמא שחררי״ אמרתי ״די הכוחות שלי כבר נגמרו. אני רק רוצה לסיים עם זה״.

״נאיה זה לא מקובל עליי״ אמרה ״איפה התלמידה הטובה והמצטיינת שלי? איפה הבת האהובה שלי שהייתה מתוקתקת ומסודרת?״

״אני מצטערת, אבל היא כבר לא קיימת״
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שבוע מבורך❤️❤️❤️

עד חצי מלכותWhere stories live. Discover now