אתה חי או רק קיים?
המשפט הזה תמיד עורר בי שאלות. אני חיה? או רק קיימת בעולם?
עוד יום עובר והקושי רק גובר. הקושי לקום כל יום לבית ספר בידיעה שאתה עוד שניה קורס הוא קשה יותר ממש שאפשר לדמיין.
אבל כמו כל מצב בחיים, מתמודדים.
לבשתי טרנינג שחור וטישרט לבנה ומעל את הפוטר השחור התואם לו, וכמובן איך לא - עם כפכפים וגרביים.
השארתי את השיער בתוך הפוטר, אין טעם לדעתי אפילו להוציא אותו.
לירון החיים שלי❤️
נאיו בוקר טוב חיים שלי
את ערה?
את/ה: לצערי
חחחחחח אל תתבאסי
תכף את כבר מסיימת בית ספר
את/ה: רק עוד קצת
-
ישבתי בכיתה כהרגלי החדש, יש לציין, עם האוזניות על פול ווליום, עיניים עצומות והשיר "Do I wanna know" של דה נייברוד מתנגן ברקע.
זמזמתי את המילים המדבקות של השיר ואז שמעתי צעקה.
״נאיה את צריכה הזמנה מיוחדת בשביל להוריד את האוזניות ולקום לכבד את המורה?״ צעקה עליי המורה.
״מזה שווה לקום ולכבד מורה בעמידה בתחילת השיעור אם המורה לא מכבד אותו בחזרה?״ שאלתי, ממשיכה לשבת.
״את מתחצפת? שאני אבין״
״חלילה המורה״ אמרתי ״אני פשוט חושבת שאין בזה הגיון״.
״אוקיי אם אין בזה היגיון את מוזמנת לקום ולצאת מהכיתה״
היא לא אמרה את זה עכשיו, נכון?
לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה לכיוון החצר של הבית ספר. התיישבתי בספסלים בחוץ כשספסל לידי יושב ילד משכבת יא מעשן.
הרגל שלי רעדה. אני לא יודעת אם זה מעצבים או מהלחץ הנפשי או סתם כי זה היה לי כיף.
״רוצה?״ שאל אותי הילד וכיוון אליי את הסיגריה.
התלבטתי. תמיד הייתי נגד סיגריות ועישון אבל תמיד אומרים שזה מרגיע ועוזר. אולי אני אקח שאכטה אחת לנסות?
״תביא״ אמרתי והוא העביר לי את הסיגריה. שאפתי את העשן אליי והוצאתי, הפעולה הזאתי מחרפנת בכמה שהיא מרגיעה אז לקחתי עוד אחת, אבל עצרתי את עצמי. אני לא אתחיל לעשן בגלל בעיות שיש לי בחיים. זה לא שווה את זה. שום דבר לא שווה בסופו של יום את הבריאות שלי ״תודה״.
״איתי״ אמר ושאף מהסיגריה.
״נאיה״ החזרתי.
״מה את עושה פה?״ שאל ״את נראת.. מצוורחת״.
״אני עייפה״ אמרתי ולקחתי את הראש אחורה.
״ממה?״ הוא שאל אותי. אני שונאת שמקשים עליי בשאלות.
״מהכל.״ עניתי ״מהחיים, מהלימודים, מאמא שלי״.
״את רוצה לשתף?״ הוא שאל ואז אחת המורות של הבית ספר התקדמה לכיווננו.
״איתי בוא לכיתה״ אמרה ״הפסקת הסיגריה שלך נגמרה כבר לפני חמש דקות״.
״דקה המורה אני שלוש דקות בא״.
״לאלא זה בסדר תלך״ אמרתי ״אני גם נראלי אחזור לכיתה״.
״אוקי. אם את צריכה משהו אני ביא7״ אמר ומילמלתי תודה.
הןא הלך לדרכו ואני חמש דקות אחרי חזרתי לכיתה שלי.
״אפשר להכנס?״ שאלתי.
״ילדים תראו מי החליט לכבד אותנו בנוכחותה״ אמרה המורה.
״אפשר או לא?״ שאלתי.
״תכנסי״ חסרת אופי בעליל. אבל לי לא אכפת אני רק מרוויחה מזה.
-
אחרי היום לימודים הארוך והמתיש הזה חזרתי הביתה וסידרתי קצת את החדר שלאמא שלי לא יהיה תלונות ונשכבתי במיטה לישון. אני צריכה את זה.
ואז דפקו בדלת.
״אמא סידרתי את החדר. אני ישנה״
״אני לא אמא״ נכנס לירון לחדר עם פרחים ״אבל אם את רוצה אני אלך ואתן לך לישון״.
״יואו לא ידעתי שזה אתה״ אמרתי ועברתי למצב ישיבה על המיטה ״בוא תכנס מה אתה עומד בדלת ידפוק״.
הןא נכנס והניח את הזר על השידה בצד ובא לחבק אותי.
אחרי חיבוק ארוך שהייתי צריכה ממנו כבר המון זמן הוא נישק אותי בראש נשיקה קטנה והסתכל עליי.
״חיים שלי כמה שהתגעגעתי אלייך״ אמר.
״גם אני״ אבל זה היה שקר. טוב לא שקר מוחלט אבל סוג של. קשה לי להביע את רגש הגעגוע. מגיל נורא קטן אני פשוט לא מצליחה להתגעגע לאנשים, לא משנה כמה זמן אני לא רואה אותם ״איזה כיף שבאת״.
״את עייפה?״ שאל והתיישבנו על המיטה.
״האמת שכן״ אמרתי ״בדיוק באתי ללכת לישון, עבר עליי יופ ארוך״ חייכתי חיוך מאולץ.
״רוצה לספר לי?״
״אולי אחרי שנישן״ אמרתי ״בוא נלך לישון אני עייפה מידי בשביל לדבר״
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לא מאמינה שאני מעלה פרק יום לפני מבחן במתמטיקה, זה רק תירוצים לא ללמוד חחחחחחחח.
יום מוצלח לכולם
YOU ARE READING
עד חצי מלכות
Romanceהוא הזמר הכי מפורסם בארץ, היא שונאת מפורסמים מתלהבים. הוא מכיר את כל העולם, היא רק עם החבורה שלה. הוא בן 21, היא רק בת 17 וחצי. הוא לירון מלאכי, היא נאיה לוי.
