פרק!
תהנו❤️
-
POV לואי
"איך אתה מרגיש?" שאל זאין כשמר סטיילס סגר את הדלת מאחוריו.
לואי לא ענה בהתחלה. איך הוא הרגיש? הוא לא ידע, כל מה שידע זה שהוא מותש מכדי לחשוב על תשובה שתקל על חברו.
"אני בסדר, רק קצת עייף."
זאין פלט אנחה עמוקה, "מה קרה?" הוא שאל.
לואי הרים את מבטו מחיקו, "אני לא יודע."
בדיוק אז נכנס ד"ר בראון דרך הדלת וגרם ללואי להודות בשקט לאל שלא היה צריך לענות על שאלות נוספות.
"איך אתה מרגיש?"
לואי היה צריך להשתדל לא לנעוץ בו מבט זועם, מה הקטע עם כל השאלות? אבל הוא רק עשה את העבודה שלו אז הוא כפה חיוך על פניו וענה בתקווה פשוט לסיים את זה כדי שיוכל ללכת הביתה ולישון במשך כל השבוע הבא בערך.
"אני מרגיש יותר טוב, תודה. רק קצת עייף."
ד"ר בראון הנהן. "יש לך כאב ראש או סחרחורת?"
"לא."
"יש לך כאב בטן?"
"לא."
"האם אתה מרגיש כאב בכלל?"
"לא."
"נפלא! עכשיו, מתי בפעם האחרונה אכלת?"
לואי היה שקט לרגע כשחשב לאחור על הימים האחרונים. מתי בפעם האחרונה הוא אכל? זו הייתה שאלה מצוינת! אבל היה קשה לחשוב כששני זוגות עיניים בוהות בו בריכוז.
הוא בלע רוק. "אממ, לפני יומיים, אני חושב" הוא אמר, לא בטוח.
"ומה אכלת?"
"מיץ."
הרופא לא נראה מרוצה בכלל. "זה לא אוכל, מתי הייתה הפעם האחרונה שאכלת ארוחה כמו שצריך?"
"אני לא זוכר" מלמל לואי בשקט.
בזווית עיניו הוא יכול היה לראות את זאין מניח את ראשו בידיו, אך התעלם מכך כשהאשמה במעיים שלו החלה להיות שתלטנית.
"איפה ליאם?" הוא שאל במקום.
ד"ר בראון הניד בראשו במבט מוטרד על פניו, אבל זאין קטע אותו עוד לפני שהייתה לו הזדמנות להתחיל לדבר.
"הוא לא כאן" הוא אמר בזעף עמוק על פניו.
"למה לא? חשבתי שיש לכם את המספר שלו?" הוא הביט בשאלה בד"ר בראון.
"יש, אבל הוא לא ענה לטלפון שלו, בגלל זה צלצלנו למר מאליק", הסביר.
"הו," לואי הזעיף את מצחו. "אממ, מתי אני יכול ללכת הביתה?" לאחר מכן הוא שאל באנחה עמוקה, מיושן לחלוטין.
YOU ARE READING
Defenceless-מתורגם
Romance- כאשר לואי עוזב את עבודתו, החבר שלו משיג לו ראיון עבודה עם הארי סטיילס הידוע לשמצה. לואי מסיים בתור העוזר שלו ונאלץ לבלות איתו הרבה זמן. אז מה יקרה כשהם נאלצים לחלוק חדר במלון והארי מגלה על החבלות שלו? - היי! פאנפיק חדש שאני מתחילה לתרגם:) תהנו...
