Defenceless-מתורגם

פרק 9

פרק!
התחשק לי לעלות עוד פרק היום:)
תהנו❤️

-

POV הארי

ניתקתי את הטלפון באנחה נסערת. הפגישה עם מארי בדיוק אושרה וממש לא ציפיתי לזה. לא יכולתי לפגוש אותה עכשיו, פשוט... לא יכולתי. לא ידעתי מה אעשה כשאראה אותה, הדבר היחיד שידעתי זה שזה לא יהיה יפה. הלסת שלי התכווצה מעצם המחשבה עליה ועל כל השטויות שלה. צנחתי בכיסאי והנחתי את ראשי בידיי. אני מניח שאעשה כמה דברים בזמן שאני שם. ואז אצטרך להישאר כמה ימים ומר טומלינסון יצטרך לבוא.

שמעתי דפיקה בדלת. קראתי לו להיכנס ולא שניה לאחר מכן הוא נכנס, קפה בידו. הכתפיים שלו היו שמוטות והיו לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים. הוא נראה מותש. עכשיו כשחשבתי על זה הוא תמיד נראה קצת עייף או לחוץ עם החיוך המוזר הזה על הפנים שלו. אולי נתתי לו יותר מדי עבודה? אני תמיד נותן לעוזרי החדשים הרבה מה לעשות בהתחלה רק כדי לראות אם הם יכולים לעמוד בקצב ולהתמודד עם הלחץ ובאמת לעשות את העבודה.

מר טומלינסון עובד מדהים עד כה, אפילו לא פעם אחת הוא התלונן או לא סיים משימה, למרות ששמתי לב שהוא לוקח הרבה עבודה הביתה. אולי בגלל זה הוא כל כך עייף? הוא עובד כאן כבר יותר משלושה שבועות ולא ניסה שום דבר טיפשי, אולי כדאי שאהיה קצת יותר קליל איתו מעכשיו.

"בוקר טוב אדוני" הוא אמר כמו בכל בוקר. הוא מאוד מנומס בכל מה שקשור, אבל אני לא רוצה להתיידד עם העובדים שלי כי כמו תמיד זה יחזור לנשוך אותך בתחת. לכן הבטחתי לעצמי לעולם לא להתקרב לעוזרים שלי שוב. הנהנתי לעברו ואמרתי לו ללכת לעבודה והוא מיהר במהירות והתחלתי להתכונן לפגישת הסקייפ הבאה שלי.

~~

כשהפגישה הסתיימה, קראתי למר טומלינסון למשרד שלי, ואמרתי לו להזמין שני חדרי מלון לשישה לילות. כנראה שנגיע די מאוחר אז אמרתי לו לא לתאם את הפגישה עם גברת ג'ונס ביום שני והיה לו את הזעף הזה על פניו. היה שקט לרגע בזמן שחיכיתי שהוא יגיד משהו, מאשר שהוא שמע את מה שאמרתי, אבל הוא לא אמר כלום. הוא לא מדבר הרבה. אני חושב שראיתי אותו מדבר עם גברת ווילסון כמה פעמים, אבל זהו. אולי נייל צדק, אולי באמת יש לו חרדה חברתית או משהו.

המשכתי והסברתי לו שהוא בא איתי ושהוא לא צריך להזמין כרטיסי טיסה כי אנחנו לוקחים את המטוס הפרטי שלי. הוא הנהן, קמט עמוק על מצחו. אמרתי לו שנהג יאסוף אותו מהבית שלו ויסיע אותו לשדה התעופה אבל נראה שהוא בכלל לא מקשיב לי, הוא פשוט עמד שם ובהה בקיר מאחורי הראש שלי.

"הבנת?" שאלתי קצת יותר חזק. נראה שזה הוציא אותו מזה. הוא הנהן בראשו ומיהר לצאת מהמשרד שלי. נאנחתי עמוקות והמשכתי לעבוד, הטיול הזה הולך להיות סיוט ונראה היה שהוא מסכים איתי. הא, אולי בכל זאת נוכל להסתדר.