Defenceless-מתורגם

פרק 15

פרק!
שישי להיום כי משום מה יש לי חשק לתרגם מלא פרקים:)
תהנו❤️

-
לואי POV

דחפתי בעדינות את השמיכה מהפנים שלי ומיד עצמתי את עיני כשאור השמש פגע בפניי. לאט לאט קמתי מהספה, מותח את הרגליים והידיים שלי. פיהקתי והסתכלתי סביב החדר כדי למצוא את מר סטיילס אבל הוא לא נראה בשום מקום. הלכתי לשירותים להתרענן ולהתקלח.

אנחנו חוזרים ללונדון היום ועדיין לא דיברתי עם ליאם. לא ידעתי מה לעשות, האם פשוט לחזור הביתה? מה אם הוא לא רוצה לדבר איתי. ידעתי שהטיול הזה הוא רעיון גרוע, אבל מר סטיילס לא כל כך רע בעצם, אני מתכוון, הוא קצת גס רוח אבל הבנתי שהוא לא באמת עשה שום דבר רע; עדיין.

יצאתי מהמקלחת והבנתי ששכחתי לקחת את הבגדים שלי. פלטתי גניחה קטנה לפני שעטפתי מגבת סביב מותניי ופתחתי את הדלת. פתחתי את הדלת, רק קצת והצצתי עם ראשי החוצה כדי לראות אם מר סטיילס חזר, למזלי הוא לא חזר אז התקרבתי במהירות לתיק שלי ותפסתי את הבגדים שלי לפני שחזרתי לשירותים. החלפתי במהירות לאותו ג'קט חליפה וג'ינס סקיני כמו אתמול לפני שהתחלתי לסדר את השיער שלי.

חזרתי לחדר וראיתי את מר סטיילס יושב לבוש לגמרי בקצה המיטה, שולח הודעה למישהו בטלפון שלו. הוא הרים את מבטו אלי כששמע את הדלת נפתחת וחייך אליי.

"בוקר טוב, בדיוק עמדתי ללכת לאכול ארוחת בוקר, אתה בא? או שנוכל להזמין, אם תרצה."

להגיד שהייתי בהלם זה בלשון המעטה, הייתי אובד מילים לחלוטין. למה הוא כל כך נחמד? אני חושב שזו הפעם הראשונה שהוא חייך אליי או היה הראשון לברך אותי. אפילו לא פעם אחת הוא ענה לברכה שלי במשרד, למה הוא נחמד עכשיו?

הבנתי שעדיין לא עניתי על השאלה שלו, אבל העניין הוא שלא ממש רציתי לאכול. בדרך כלל לא אכלתי ארוחת בוקר ובזמן האחרון דילגתי גם על ארוחת הצהריים, התרגלתי לארוחה אחת ביום שלא הרגשתי כל כך רעב יותר. אבל ברור שלא יכולתי להגיד לו את זה.

"לא, זה בסדר, אנחנו יכולים לרדת לאכול", אמרתי לו. הוא הנהן וקם לפני שתפס את כרטיס המפתח שלו והתקדם לכיוון הדלת.

ירדנו במעלית בדממה די מביכה אבל זה לא היה כמו בפעמים האחרות, כאילו לא יכולתי לנשום והתחשק לי פשוט להתמוסס לשלולית ולחלחל אל מתחת לאדמה. הפעם זה היה יותר כאילו אף אחד מאיתנו לא ידע מה לומר, אז פשוט עמדתי שם, המבט שלי חולף סביב החלל הקטן, לא ממש יודע במה להתמקד. אבל בסופו של דבר המעלית נעצרה וניגשנו אל חדר האוכל בדממה. היה מזנון ארוחת בוקר גדול וכמעט יכולתי להרגיש את הפה שלי דומע.

תפסתי צלחת מהערימה הענקית לפני שעשיתי את דרכי למזנון. היה מגוון שלם של מאכלים אבל פשוט החלטתי לקחת ביצים מקושקשות עם בייקון יחד עם טוסט ותה. הרבה זמן לא שתיתי תה, העדפתי אותו על פני קפה, אבל נראה שאף פעם לא היה לנו בבית, או במשרד לצורך העניין. אנחנו  בהחלט צריכים לקנות תה, חשבתי כשעשיתי את דרכי אל שולחן קטן ליד חלון.