~חורגים לאוהבים~

-פרק 14-

~נ.מ אבי~
עבר יומים מאז אותו יום שרייד התחיל את התחרות בנינו והוא מנצל כל הזדמנות לגרום לי להיות מובכת או לעקוץ אותי אבל אני לא נשברתי! גם לי יש נקודות ,מלא נקודות.
אני בחדר שלי עם מיה אנחנו שוכבות על המיטה ומדברות השעה ארבע בצהריים וכל הבנים טוב..אין לי מושג מה איתם אבל לא אכפת לי גם ,ג׳ואי נכנס לחדרי וקופץ על המיטה ונשכב ״משוגע!״ מיה צועקת שעוד שניה נפלה מהמיטה ״מה אתה לא יודע לדפוק!״ צעקה עליו ואני גיחחתי ״ההורים באים ״ הוא זרק את המשפט וליבי החסיר פעימה ״מ..מה?״ גמגמתי ״כן בשש בערב הם בבית ,ככה אבא שלי אמר ויש להם הפתעה או משהו כזה ״ גוש רוק נתקע בגרוני פרצופי נהיה עצוב מעט ״היי..״ מיה מלמלה מחזיקה את ידי וחייכתי אלייה חיוך קטן כדי שג׳ואי לא יחשוד והיא הבינה ״קדימה קום יאללה לך תזהם לך חדר אחר״ מיה אמרה ודוחפת אותו מהמיטה וצחקוק קטן יצא מפי ״מה זה את מעיפה אותי?!״ אמר
״אני..לא..זה זה מיה מגרשת ״ ״יאללה גריש גריש!״ מיה אומרת דוחפת אותו למחוץ לדלת ונועלת ואני צוחקת ״אלוהים איך את חיה עם כל היצורים האלה״ אמרה קופצת על המיטה ונשכבת ליידי , אני חולה עליה! .
פרצופי הפך למעט עצוב כשנזכרתי במה ג׳ואי אמר ״הי..״ מיה אמרה בלחש מחזיקה בידי ״אני-אני..אני רק רוצה פשוט לחיות נורמאלי..נמאס לי אני כולכך מתגעגעת ״ אמרתי ודמעה זלגה מעניי ״אני מבינה אותך אני כאן תמיד אני אשלים לך את החוסר הזה ״ אמרה מחבקת אותי ודמעות בוגדניות זלגו מעניי וניסיתי לעצור אותן ,מיה הרפתה מהחיבוק והביטה בעניי ״אבי את יודעת שבכי זה לא דבר רע את יכולה לבכות עליו בכל זאת הוא אבא שלך .. מותר לך לחשוב עליו ולדבר עליו כמה שתרצי זה בסדר״ אמרה והפרפתה הביטה בעניי , ואנחה קלה יצאה מפייה ״הכל בסדר , הכל יהיה בסדר את רוצה שאשן אצלך?״ אמרה ברוגע שגרם לי להרגע מעט ״אבל..דודה שלך אצלך..? את אמרת שהיא הולכת עוד כמה ימים ״ אמרתי ״לא נורא אני איתה כבר מהיום שבו היא צהגיעה היא תסתדר לבד ,היא גם בת חמישים אין הרבה כבר מה להראות לה בעיר ״ אמרה וצחקקה וצחקתי איתה ,חיוך נפרש על פניי ״אני מאוהבת בחיוך המושלםםם שלךךךךך״ אמרה קופצת עליי בחיבוק אני מאוהבת בילדה הזאתתת! דפיקת דלת הפריעו לצרחות שלי ושל מיה שעוד שניה נפלנו מהמיטה בגלל החיבוק ״רגעעע״ אמרתי עוד שניה נופלת וקמתי מהמיטה פותחת את הדלת ונחשו מי מופיע ״מה?״ אמרתי ״מה קורה פה עם כל הרעש ״ אמר מנסה לראות את פנים החדר ״אתה מפריע״ הוספתי ״אני הולך ההורים כבר בדרך עוד חמש דקות הם פה ״ אמר וכבר חיוכי ירד ״א-אןקי..״ אמרתי מגמגמת מעט וסוגרת את הדלת ״שיט..״ מלמלתי ביאוש נשכבת לייד מיה על המיטה ״תסתכלי עליי״ אמרה מביטה בי והבטי בענייה החומות דבש ״את. לא .נשברת.״ הנהנתי ״תחזרי אחריי״ ״אני.. לא..נ-נשבר-רת ״ אמרתי בלחש וגמגום ״שוב״ ״נו מיה אין לי כוח ״ אמרתי מיואשת ״נוו״ היא עקשנית ״אני...לא נשברת״ ״רואה! שוב״
״אני לא נשברת״
״אני לא נשברת!״
״אני לא נשברתת!!״
אני ומיה קפצנו על המיטה עם חיוך
ושמעתי את קול מוכר מלמטה ועמדתי במקום ״פאק״ אמרתי וירדתי מהמיטה מיה הביטה בי וירדנו למטה, ראיתי את כולם יושבים בסלון ״אביי״ אימי אמרה בקול קמה לחבק אותי , היא חבקה אותי ואני לא חבקתי אותה חזרה ״מתוקה שלי התגעגעתי!״ אמרה משחררת אותי ״יש לי המון לספר לכם!״ אמרה בהתרגשות אמרה מתקדמת לעבר כולם מתיישבת על מייק.. איכס ״תשבו מתוקות ״ אמרה והבטי בספה ששלושה בבונים תופסים אותה ״טוב זוז כבר״ מיה אמרה לטיילר והתיישבה על הספה עכשיו איפה אני יושבת? ״בנים! מה זה ,מה לימדתי אתכם כבוד לבנות!״ מייק  אמר בכעס ״לא לא זה בסדר אעמוד ״ אמרתי מנסה להרגיע אותו מעט , אימי התחילה לספר איפה היו ואיך היה להם והאמתי לא הקשבתי לה כלל אני ורייד היינו בקרב מבטים .
אני
אנצח
אותך
כבר דקה שלמה שאנחנו בקרב והוא לא נשבר! ,הוא מסובב את ראשו יששש ייששש חיוך עלה על פניי הוא הביט בי בשאלה והבטי בספה ועשה שלילה עם ראשו , הוא נשם והנהן יש נעמדתי לייד הצד של הספה מחכה שיזוז אבל אני נופלת אחורה.

אוקיי תהיו בהלםם לפרק הבאאא
תנחשו מה קרההה?!