when the world breaks... its just you and me(Hebrew)

פרק 2- עבר, חצי שני

"הנה!" ליאם שמט ערימת שמיכות לבנות על האדמה בגוחמת השיחים. זנבו קישקש בזמן שעטף את הילדון באחת השמיכות שהביא. "אני חושב שזה מספיק! הבאתי חמש שמיכות, אוהל ו..." הוא יוצא מהשיחים שוב וחוזר כשבידיו כמה כיכרות לחם ותפוחים. "ואוכל! אתה בטח רעב!" אמר, בעודו מניח את האוכל על אחת השמיכות.

לא היה פשוט לחמוק מהמשרתות. אמנם הן נחמדות, ולפעמים ליאם אפילו היה מדבר איתן בזמנו הפנוי, אבל לפעמים הן גוננו יותר מידי. בשביל לחמוק מהן, הוא היה צריך לומר שהוא הולך לפיקניק עם אחת מבנות העשירים מהסביבה, ולהפתעתו זה שיכנע אותן.

"אני הדה כרגע לרומיאו ויוליאה 2" רטנה קריל וצחקקה כאשר ליאם עטף את הילדון בעוד שמיכה. מזג האוויר היה טיפוסי לעונת האביב, מה שהיה טוב בשבילם. הילדים ניסו לבנות את האוהל, אך היה גדול מידי לגודלם והם לא הצליחו לתקוע את היתדות באדמה, מכיוון שהאוהל עצמו נפל עליהם. "זה בלתי אפשרי!" הצהיר ליאם ונפל אחורנית על גבו על האוהל שנפל בפעם השישית. "אאו!" גבו נפל על אחת היתדות והוא התגלגל מהאוהל על השמיכות שפרסו בשביל אייר. "אתה לגמרי צודק." קריל נשמטה לידו על השמיכות המעוכות.

אייר העביר את מבטו בין שני הילדים לבין האוהל במבט מסוקרן. הוא רצה לעזור להם, הם עושים כל כך הרבה בשבילו, לא היה הוגן להסתכל מהצד. הוא קם והרים את האוהל בידיים רועדות, הרגיש שוב את מבטו השופט של אביו המאמץ מהצד. רגשותיו התערבלו בטוחו, הוא כבר לא הרגיש בטוח במעשיו. מה אם אני לא אמור לגעת באוהל? מה אם הם לא רוצים שארים את האוהל? הפחד הציף אותו, והוא מיהר להתנער מהמחשבות. זה לא הזמן לזה. ליאם אחר. הוא לא יפגע בי.

ידיו נחו על הבד הפחוספס של האוהל. הוא הרים אותו, בחן אותו, וניסה להבין מה עליו לעשות. הוא פתח את פיו, ורצה לדבר. לקח כמה שניות עד שצליל יצא ממנו. "אני... צריך שתכניסו את היתדות לאדמה" הוא מילמל. הוא ידע מה עליו לעשות, ואיך לעזור להם.

שני הילדים הרימו את מבטיהם והסתכלו עליו בבלבול. "שלוש זוגות ידיים... זה טוב יותר משתי זוגות, נכון?" גימגם אייר ושיחק עם אצבעותיו בידיים. שני הילדים הסתכלו אחד על השני והנהנו. הם לקחו את היתדות, ותקעו אותם באדמה בארבעת פינות האוהל. אייר הסס, רגע לפני שפרס את כנפיו והרים את קצה האוהל לאוויר, יחד איתו, בעודו מושך אותו וקושר אותו סביב ענף העץ הנמוך, שליאם נתקע בו שעתיים לפני כן. הוא קשר את השפיץ חזק, שלא ישתחרר ויפול שוב. הוא לא רצה לאכזב אותם. לא רצה להיכשל שוב.

כשהיה בטוח שקשר את השפיץ טוב, ירד חזרה לאדמה, והבחין במבט המלא פליאה של ליאם. "אתה מדהים!" הוא זינק, ועטף את אייר בחיבוק מוחץ. והפתיע את אייר. הוא נבהל לרגע מהמגע הפתאומי, אבל לאחר שלא קרה כלום במשך כמה שניות הוא נרגע, ונכנע לחיבוקו החם של ליאם.

לאחר כחצי שעה, המקום היה מוכן. הם פרסו שתיים מהשמיכות בתחתית האוהל ואת השלוש שנותרו השאירו בשביל אייר ללילה, שלא יהיה לו קר. גם את האוכל הכניסו לאוהל, כדי שחיות מהיער לא יאכלו אותו.