when the world breaks... its just you and me(Hebrew)

פרק 34- גם במפלצות הכי מפחידות יש יופי

"אני יודע שזה פתאומי לך, אבל אדון, הנאום לא חייב להיות טוב. הם רק רוצים לשמוע את קולך, לראות את מי שינהיג אותם, לראות בך מנהיג. כמו כן, אני אעזור לך בבואה של השעה" ניסה לשכנע אותו הגנרל. "כל האנשים כבר פה"

"מה?" שאל אייר, מופתע. הוא בהחלט לא ציפה שהכל ילך כל-כך מהר. כבר פה? מתי הם הספיקו לארגן את כל זה? ואיך אייר, אמור לחשוב על נאום בכמה דקות האלו שיש לו? הלחץ הציף אותו. הוא לא ידע מה לומר. אם ליאם היה במקומו, הזאב בטוח היה מוצא משהו לומר. אבל אייר לא ליאם, ואייר לא הצליח להירגע ולחשוב על משהו חיוני.

כשהם עלו במדרגות אל הקומה השלישית, שהייתה, ברובה, חצר גדולה, או יותר גן, עם המון פרחים בצבעים מגוונים ויפים, אייר החליט שהוא יחרטט משהו. הוא יצליח, הוא רק צריך לסדר את הדברים בראשו. הם התקרבו אל הגדר שבקצה הקומה, ואייר יכל ממש לראות את ההמון מתחתיו. כשהראה אייר את פניו, והניח את ידיו על גדר העץ, שהתפתלה בצורות שונות, כל ההמון השתתק, והפנו את מבטיהם מעלה, אל הפניקס, אל השליט.

אייר נשם נשימה עמוקה, והסתכל על ההמון מטה בבטחון. "תושבי... אומת המכונפים" אמר אייר בגמגום קל. "אגיד את זה ישירות, אני לא מאה בדברים האלה" אמר אייר, ושמע כמה גיחוכים מההמון. אייר נשם נשימה עמוקה, שוב, וספר עד חמש. וכשפקח אייר את עייניו שוב, היה בטוח במעשיו. "לפני כשנים רבות, אבל האדמה שלטו הקיצונות, יצורי אומת ילידי האדמה. הפניקסים, יצורי אומת המכונפים. הדרקונים, יצורי אומת הימיים, והבסיליסקים, יצורי אומת חסרי החוליות. אבל השנאה נפלה עליהם, שנאה שהם לא היו אמורים לקבל. למה? כי היו הם עוצמתיים יותר מאחרים, בלתי רגילים. אולי היו כאלה היוצאים מן הכלל כמובן, כמו שלכולנו יש יוצאים מן הכלל, אך רובם רצו להביא טוב לעולם. ומה? המחלמה הגדולה הביאה טוב?" שאל אייר בכנות. "לא, היא לא הביאה טוב. חיינו בהרמוניה, אך עכשיו אנו מחולקים, והשנאה הזאת חולקת גם אותנו, כל אחד מאיתנו." אמר אייר, ולקח נשימה.

"אבל למה? מה ההבדל, אם יש לו כנפיים, זנב, או אולי סנפירים? מה זה משנה? הרי בסופו של דבר, כולנו שייכים לאותו עם. אנחנו דוברים באותה שפה, מאמינים באותם אלים, חיים באותם תנאים כמו כל אחד אחר, כמו מי שעומד משמאלי, או מי שחי אי שם באומה אחרת. אם תשאלו אותי, אומות זה בולשיט מוחלט. ובוא אספר לכם סוד, אומת המכונפים, בתור הפניקס, השליט העתידי. אני מאורס לזאב. לגבר מאומת ילידי האדמה. ואמנם הוא מאומה אחרת, אבל הוא גבר מדהים. הוא, וילדנו המשותף. כן, יש לי ילד עם בחור מאומה אחרת. והעולם לא קרס, לא כך? הגבר הזה, שאם הייתי מספר על יחסיינו, כנראה היה נחשב למפלצת. אבל לא. הוא לא מפלצת. הוא עשה אותי מאושר, האדם הראשון שאי פעם דאג לי, והאדם היחיד שאהב אותי. שאהבתי אני."

"מי כמוני יודע, מה זה לחיות מאומה אחרת בזמנינו. הייתי צריך להחביא את זהותי, ולחיות עם גבר נורא, שפגע, ואנס אותי תמורת הכיסוי הזה, שלא הייתי צריך כלל, אם לחשוב על כך בחדות. אני מבקש מכולכם, מכל אחד ואחת מכם, לפקוח עיינים, ולהביט על העולם ממבט שונה, מבט מקבל. אני מבקש מכולכם להבין, שמתחת לקליפה שאנו קוראים לה 'גוף' ו'נראות', מסתתרת נשמה תמימה, נשמה של בן אדם שיכול להיות שיהיה יותר מסתם אדם בשבילכם. מי שלא מסכים איתי, אני רוצה שיסביר לי למה. מי שלא מסכים איתי, מוזמן לצעוד קדימה, ולהראות את פניו." אמר אייר בביטחון, והסתכל מטה על ההמון הדומם, שאף לו אחד, העיז לזוז ממקומו. חיוך התפשט על פניו של אייר, חיוך ניצחון, חיוך המעיד על סוף המלחמה.