סידרתי את השמלה שלי מול המראה, כך שהיא הבליטה את כל המקומות הנכונים. יצאתי אל הסלון בשקט, לוקחת את הג׳קט שלי שהיה מונח על הספה וירדתי למטה. האייפון שלי צלצל וכמעט העיר את ההורים שלי שישנים, אמבר ארורה.
״את מטומטמת? יכלת להעיר את ההורים שלי.״ צעקתי-לחשתי לה ושמעתי אותה מצחקקת.
״מצטערת, תצאי כבר.״ היא אמרה וניתקתי. גלגלתי את עיניי בזעף בזמן שיצאתי מהבית לאחר שנעלתי את הדלת בזהירות. המכונית שלה חנתה מחוץ לבניין.
"את מטומטמת." קבעתי כשנכנסתי לתוך המכונית.
״אוי תסתמי, מה היית עושה בלעדי?״ היא שאלה וצחקה מעצמה.
״לוקחת מונית.״ עניתי לה לפני שחגרתי את עצמי. לפעמים היא יכולה להיות כל כך מעצבנת. איך היא סובלת את עצמה?
"אאוץ׳." היא גיחכה, והפעילה את הרדיו על פול ווליום. הבטתי מחוץ לחלון כאשר היא החלה לנסוע לכיוון המועדון.
רבע שעה של נסיעה למועדון עברה דיי מהר, אמבר ואני שרנו את השירים מהרדיו בקולי קולות ואני יכולה להישבע שכשעברו לידנו אז צפרו. כמובן בגלל שאוהבים את הקול שלנו.
״האם את מוכנה יפיופה?״ היא שאלה וקרצה. אני אוהבת את הצד הציני שבאמבר, אני חושבת שזה הדבר היחיד שאני אוהבת בה.
״בהחלט.״ הבטתי בה וחייכתי.
היא גיחכה, יוצאת מהמכונית וטורקת את הדלת בגסות. יצאתי אחריה, מתעטפת בג׳קט שלי בגלל הקור ששרר בחוץ.
"שניכנס, מותק?" אמבר שירבבה את שפתייה לכיווני.
הנהנתי בשקט, הולכת אחריה. השמלה השחורה שלבשתי לא דאגה להסתיר הרבה, ואלו בעצם היו כוונותיי. כשנכנסו אחד הבחורים קרץ אליי וקרצתי אליו בחזרה, מעיפה לו נשיקה באוויר וממשיכה ללכת.
התיישבנו על הבר וביקשנו מהברמן שיביא שתיי וודקה עם למון-ליים מוגז; המשקה האהוב עליי.
הברמן חייך לעברנו בחיוך פלרטטני, נשען מעט על הבר וקרץ לעברי. לא יכולתי להכחיש שהוא לא היה מושך, העיניים הירוקות שלו והתלתלים...
"בבקשה." הוא הגיש לי את הכוס. "בשביל היפה מכולן." המבטא הבריטי שלו בלט.
חייכתי לעברו. לעזאזל הוא נראה כל כך טוב. אם הוא לא היה במשמרת הייתי לוקחת אותו איתי לשירותים כאן ורוכבת עליו.
אני לוקחת סיכון.
״את-״ עצרתי מיד כששמתי לב לטבעת על האצבע שלו.
הוא הפנה את מבטו אליי, שם לב שהסתכלתי על הטבעת שלו. "כן?" הוא נשען לכיווני, כך שיכולתי ממש להרגיש את נשימתו. אחזתי בכוס הוודקה שלי, לוגמת ממנה, אולי זה מה שייתן לי אומץ.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfiction"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
