שכבתי במיטה יחד עם הארי, ראשי נח על בטנו בזמן שראשו נח על כרית. מידי פעם הוא מעביר את ידו בשיערי או על הלחי שלי, ״מה את חושבת עליי?״ הוא שאל לפתע. הנדתי בראשי מה שגרם לו לצחקק מעט מההרגשה המדגדגת.
״אתה לא הסטייל שלי.״ עניתי לו והוא פלט צחוק שגרם גם לי לצחוק.
״למה אתה צוחק?״ שאלתי אותו בשקט וסטרתי לחזה שלו בעדינות.
״את יפה את יודעת?״ הוא אמר לאחר כמה רגעים שקטים. גלגלתי את עיניי לפני שעצמתי את עיניי והמהמתי.
״מתי לואי יחזיר תשובה?״ שאלתי את הארי. הרגשתי את כל גופו נמתח לשאלתי לפני שהוא נשם עמוק.
״היום.״ הוא אמר והנהנתי.
"את בסדר?" הוא הביט בי כאשר ראה את הבעת פניי המתוחה. המהמתי בתשובה והתהפכתי מעט כך שהיה לי יותר נוח,"הבטן שלך נוחה." אמרתי בשקט, בניסיון להפיג את המתח שהרגשתי.
ידו של הארי טיילו על שפתיי בשקט, "את לחוצה?" שאל בדאגה בזמן שליטף את שערי.
הנהנתי, "קצת."
"זה עדיין לא מה שיגרום לי לעזוב אותך, אם התשובה חיובית." הוא אמר בשקט, מנסה להבהיר את דבריו. לא עניתי על זה, רק עצמתי את עיניי שוב. מעניין אותי מהתגובה של לואי, אם זה יהיה הילד שלו.
אם הוא יעזוב אותי? למרות שיש לי את הארי, יהיה נחמד יותר אם לואי ישאר. לואי בהחלט יכול להיות אדם נורא, ללא ספק, אך אני מקווה שהוא יבין שהילד הזה הוא לא רק שלי והוא בעצם גם שייך לו.
חשבתי על אימוץ, מה יקרה אם אני אשלח את הילד לאימוץ. איך יהיו ההורים שהוא יקבל, והמשפחה בכללי. חשבתי על הפלה. גם אם זה יהרוס את הרחם שלי זה לא כל כך אכפת לי. אני לא מתכננת על ללדת או לגדל ילדים עכשיו וגם לא בעתיד.
צלצול הטלפון של הארי הוציא אותי ממחשבותיי והחזיר אותי למציאות. מצמצתי בעיניי והרמתי את ראשי להארי, מקשיבה לשיחה שלו.
"בסדר." הארי אמר בשקט לפני שהתרומם מעט לישיבה כך שנאלצתי להפסיק לשכב על הבטן שלו. הוא ליטף את שערי בו זמנית בזמן שידו השניה אחזה במכשיר הטלפון. "אני אגיד לה. ביי." הוא אמר, בקול מעט יותר עמוק וניתק לאחר כמה דקות.
"תגיד לי מה?" הפנתי את מבטי אל הארי. ידו חדלה ללטף את שערי והוא שמט אותה לצידי גופו.
"זה לואי." הארי אמר בשקט, כאילו לא רוצה שאשמע. אבל שמעתי. הרגשתי את כל המערכות בגופי קורסות. כל מה שרציתי היה ללכת לישון ולא להתעורר יותר. הייתי בי עוד תקווה קטנה שזה לא לואי, שאולי טעו ושזה הארי. אבל לא, זה לואי, וכנראה שזה אף פעם לא יהיה הארי.
אם הארי ירצה לעזוב אני לא אאשים אותו, אני אתן לו ללכת. למרות שאני מקווה שהוא לא יעזוב, אני בכל זאת אתן לו ללכת.
״אתה לא חייב.״ מלמלתי לפני שנעמדתי והלכתי לכיוון חדר האמבטיה.
שנייה לפני שסגרתי אחרי את הדלת הוא תפס אותי בפרק כף ידי וסיבב אותי אליו. הוא חיבק אותי בחוזקה. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, דחפתי אותו ובעטתי ברגליו כדי שאולי ימעד וישחרר את האחיזה בי.
הוא לא שיחרר, הוא רק המשיך לחבק אותי בחוזקה ולהעביר את ידו בגבי, מעלה ומטה. התנשמתי בכבדות, הרגשתי את עצמי משתגעת, ״תעזוב!״ צרחתי עליו לפני שהבטתי בו כדי לראות שהוא מניד בראשו. מלמלתי בבקשה כשהרגשתי דמעות מתאספות בעיניי.
״תן לי ללכת.״ לחשתי והוא רק הידק את האחיזה. דלת חדרי נפתחה במהירות והארי נמשך ממני. ניצלתי את זה שהוא נמשך ממני ונכנסתי אל חדר האמבטיה, לא שוכחת לנעול אחרי, לפני שהתיישבתי על האסלה הסגורה ופרצתי בבכי.
"אתה מטורף?!" שמעתי את אמבר צורחת בזמן שהתיישבתי על האסלה, הצמדתי את ברכיי לחזהי ובכיתי בשקט.
"יש לה חרדות מדברים כאלה!" היא הטיחה בו בכעס, קולה עולה יותר ויותר.
"אני לא ידעתי ש-" הוא החל לומר אך אמבר קטעה אותו בגסות, ״תקשיב טוב מאוד למה שאני אומרת לך עכשיו סטיילס." מחיתי את הדמעות שלי בזמן שהמשכתי להתייפח.
"מה כבר יש לך לומר לי?" הארי אמר גם הוא, מעוצבן לחולטין. לעומת אמבר הוא לא צעק.
"היא בוכה בגללך סטיילס!" אמבר צרחה, ולאחר מכן שמעתי משהו מתנפץ על הרצפה.
"היא בוכה בגלל שלואי הוא האבא!" הארי הרים גם כן את קולו. הרמתי את מבטי לכיוון דלת האמבטיה.
"זה ממש לא משנה לי מי האבא כרגע. אתה גרמת לה לבכות, ואני נשבעת לך שאם זה יקרה עוד פעם אחת אני לא אהסס לפגוע בך." אמבר אמרה בכעס.
"את חושבת שלא אכפת לי ממנה?!" הארי צעק גם הוא, ושמעתי עוד כמה דברים מתנפצים בחדר.
"אתה גרמת לה לבכות! היא ביקשה ממך שתעזוב אותה ואתה פאקינג המשכת להחזיק אותה! אתה חתיכת חולה בראש, הארי!" אמבר צרחה, מתנשפת בכבדות.
״לכי תזדייני!״ הארי צרח לפני ששמעתי רעש של סטירה, או שהארי סטר לאמבר או שההפך. אני מאוד מקווה שההפך. שמעת את דלת חדרי נפתחה ואז נסגרה לפני שדפקו על דלת חדר האמבטיה.
״בבקשה תפתחי לי, בבקשה.״ הארי אמר בשקט אך חזק מספיק כדי שאשמע. עצמתי את עיניי בחוזקה לפני שפקחתי אותן ונעמדתי. שטפתי את פניי והתיישבתי נגד הדלת. שמעתי כחכוחים של מישהו שמתיישב כנגד הדלת בצד השני, כנראה הארי.
״אני לא הולך לעזוב אותך.״ הוא אמר בשקט בזמן ששפשפתי את עיניי עם אגרופיי.
"אני יודע שאת חושבת שכן, אבל אני לא." הוא המשיך לומר. שתקתי והקשבתי לנשימותיו הכבדות מעבר לדלת. נעמדתי על רגליי ופתחתי את הדלת, הבטתי בהארי שנעמד באותה שניה.
"אני חושבת..." התחלתי לומר וכחכחתי בגרוני בשקט, מקווה שקולי לא ישבר שוב. הבטתי בעיניו הירוקות בשקט.
"אני חושבת שכדאי שתלך, הארי." אמרתי בשקט ומיד אחר כך יצאתי מהחדר, ירדתי אל אמבר שישבה בסלון.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfiction"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
