הבטתי בהארי כאשר הוא הניח אותי במיטה, הצמיד אותי אליו בזמן שנשכב מאחורי. לקחתי את השמיכה וכיסיתי את שנינו, עצמתי את עיניי בתשישות. הארי הצמיד אותי אליו לפני שכרך את זרועותיו סביב ביטני, "את עייפה, נסיכה?" שאל באוזני.
המהמתי בתשובה בזמן שהעברתי את ידי על זרועו המקועקעת, "קצת." הודתי בשקט.
"אז אולי כדאי שתישני." הוא אמר בזמן שנישק את כתפיי בשקט. הנהנתי לפני שעצמתי את עיניי. נרדמתי בקלות, כנראה הייתי עייפה מידיי. אני חושבת שההריון מוציא ממני את כל האנרגיות, אפילו שאני לא עושה כלום חוץ מלישון, לאכול ולקבל אורגזמות מהארי.
בחלום אני נמצאת בחדר הניתוח. מישהו שאני לא יכולה לראות אותו שוכב על השולחן וכמה רופאים מסביבו. הכל נראה כל כך אמיתי. שמעתי התפייחויות קטנות מאיזור השולחן והתקרבתי בשקט לפני שהבטתי בפרצוף של הבן אדם.
התנשמתי בכבדות, אני לא מאמינה למראה עיניי. אפילו שזה רק חלום זה מרגיש לי כל כך אמיתי. הבחורה ששם פלטה יבבה חירשית, מביטה בי בעיניה הריקות. התנשמתי בכבדות כאשר דם החל להופיע מסביבה, ועורה החל עד מהרה לאבד את צבעו.
"ת-תעשי את זה." היא אמרה בלחש, היה די ברור שלומר את המילים הללו הוציא ממנה מאמץ וכוחות מיותרים.
היא אחזה בסכין ושמה אותו בידי לפני שעצמה את עיניה ואז פקחה אותן שוב. "ת-תעשי את זה, תהרגי אותי ואז את התינוקת, איימי וויליאם."
"לא, אני לא מסוגלת." אמרתי, התחלתי להיבהל וניסיתי להציל את הבחורה ששכבה על השולחן.
"אין מה להציל אותי. את יודעת למה?" היא אמרה כאשר דם החל לזלוג מהפה שלה. "אין לך מה להציל אותי, איימי, מהסיבה הפשוטה שאני כבר מתה, בדיוק כמוך."
התעוררתי בבהלה, התיישבתי במיטה בזמן שצרחה נפלטה מפי. הארי התעורר, הביט בי בדאגה.
״מה קרה?״ הוא אמר בדאגה וקירב אותי אליו. הוא חיבק אותי בחוזקה והשתחררתי מאחיזתו לפני שנעמדתי.
״חלמתי...״ התנשפתי בכבדות לפני שהמשכתי, ״אני...״ הרגשתי שאני מתעלפת אך החזקתי את עצמי.
״בחלום, אני הייתי בחדר המתים ומי שהייתה על מיטת הניתוח הייתה אני, ואני ביקשתי מעצמי להרוג את עצמי ואת התינוקת.״ פרצתי בבכי.
הארי נעמד מיד וחיבק אותי, הרגשתי חלשה כדי להרחיק אותו ממני. הדלת נפתחה במהירות והבטתי בדלת כדי לראות את אמבר בפיג׳מת ההלו קיטי שלה.
״מה קרה!?״ היא צרחה ורצה אליי, העיפה את הארי ממני.
״אני נשבעת לך, שאם פגעת בה שוב אני ארצח אותך! חתיכת מ-״ הארי קטע אותה.
״לא עשיתי לה כלום. היא עברה סיוט.״ הוא אמר בקול רם.
״למזלך.״ היא אמרה וחיבקה אותי, ניגבה את דמעותיי.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfiction"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
