חשבתם פעם על מוות? חשבתם על איך הדרך שבה תמותו תהיה? לי לא יצא לחשוב על זה הרבה וכשיצא לי לחשוב זה היה על תאונת דרכים או התאבדות.
אני יודעת שהתאבדות היא לא התשובה אבל לפעמים ככה זה נראה. לפעמים נראה שאם תמותו אז העולם יהיה מקום טוב יותר, ההורים שלכם לא יצטרכו לסבול אתכם, החברים שלכם לא יסחבו אתכם על הגב שלהם, פחות עבודה בשביל המורים, פחות עבודה בשביל הפסיכולוג.
כל אדם רוצה למות בכבוד, אך הבעיה היא שאף אחד לא ראוי לכבוד.
אני לא יודעת מה קורה כרגע, כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה על המוות שלי.
אני חושבת מה יהיה כתוב בעיתונים.
אני חושבת מה יקרה לאנשים שהיו מסביבי.
אני יושבת מה אנשים ברחוב יחשבו עליי בגלל זה.
אני חושבת על הכל מלבדי.
כשהייתי קטנה, דמיינתי את עצמי בתוך הארון קבורה והילדים שלי וכל מי שאני מכירה (ועדיין בחיים) מסביב ובוכים על כך שמתתי. דמיינתי את אמא שלי בוכה בצרחות ואת אבא שלי שמחזיק אותה תוך כדי שהוא גם בוכה כדי שלא תקפוץ יחד איתי לבור. דמיינתי את המשפחה שלי שבוכים מסביב ומנסים לנחם אחד את השני.
אבל עכשיו? כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה אני בתוך הארון ובלי אף אחד מסביב.
אני מדמיינת את אמא שלי בבית צופה בטלוויזיה בסרט קומדיה, כמו שהיא תמיד עושה, ודומעת מצחוק. אני מדמיינת את אבא שלי בעבודה, צוחק יחד עם חברים שלו כאילו שום דבר לא קרה. אני מדמיינת את המשפחה שלי חיים את החיים הרגילים שלהם.
כאילו אף פעם לא הייתי קיימת.
זה משמח אותי אך באותה מידה מעציב. אני לא רוצה שהם יבכו עליי אך אני גם לא רוצה שהם ישכחו אותי. אני הבטחתי שאם אני אתעורר אני אהיה אדם טוב יותר. אני אהדק את הקשר עם הוריי ואני אפסיק להתנהג לאנשים בצורה דוחה.
אני רוצה שיזכרו אותי. אני רוצה שיאהבו אותי.
אני רוצה למות בידיעה שאני לא לבד ושלא חייתי לחינם. אני תוהה אם אמבר תזכור אותי, ואני יודעת שהיא בין הבודדים אם כן.
אני מקווה שהיא תזכור אותי בצורה טובה, למרות שכל הזמן דחיתי אותה מהמחשבה שתפגע בי. פחדתי ממנה בהתחלה, ללא ספק. אני לא יודעת אם הארי יזכור אותי. אני מקווה שכן, אני רוצה לדעת איך כולם יזכרו אותי אחרי שאמות.
אני תוהה אם אמא שלי תבכה, סביר להניח שלא, כי היא מעולם לא אהבה אותי. ואבא שלי אולי יזיל דמעה, אבל די מהר ימשיך בחייו. אני יודעת שאני מתנהגת כמו כלבה רוב הזמן, אבל אני רוצה לשנות את זה כשאתעורר. אני מרגישה שעברו שנים על גבי שנים שאני מעבירה אותם עם המחשבות האלה.
אני רוצה להתעורר, אבל אני לא מצליחה. הגוף שלי פיזית לא מתעורר, אני לא מצליחה לפקוח את העיניים, כל מה שאני רואה זה שחור. אני לא מצליחה לשמוע דבר. אני לא מצליחה להריח דבר.
זה כמו דיבוק שהשתלט על הגוף ולא משחרר עד שתיפול.
ותיפול.
ותיפול.
ואז תפגע בקרקע.
והכל יסתיים.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Hayran Kurgu"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
