הקולג׳ היה במרחק הליכה קצר מהחנות של סטארבקס, כך שלא היתה לי בעיה ללכת אליו. ברגע שנכנסתי למבנה רציתי לצאת. תמיד שנאתי חוקים, מחויבות, לכן כל הקשרים שלי היו סטוצ׳ים. לא יכולתי להתמודד עם המחויבות הזאת, להיות רק עם מישהו אחד.
שאלתי מישהו אם הוא יודע איפה אמבר לומדת, והוא אמר שיש להם שיעור ביחד. נתתי לו להוביל אותי אל הכיתה שבה אמבר נמצאת, לא עונה לשאלותיו בזמן שלגמתי מכוס הקפה שלי.
נזכרתי במקום שהכרתי את אמבר, למען האמת, לא חשבתי שאני אכיר שם אנשים. המקום תמיד נראה לי של אנשים מסכנים שצריכים עזרה.
אני לא הייתי צריכה עזרה, אני לא צריכה עזרה בכלל. הלכתי לשם רק בגלל שהייתי חייבת, אך אני שמחה שזה קרה. בזכות זה הכרתי את אמבר. הייתי אז בת 15, וגם אמבר. היא שמה לב להבעת פניי המשועממת אך בו זמנית עצובה כשהתיישבתי לידה. התעלמתי ממנה בהתחלה.
היא כל יום הייתה באה ויושבת לידי עד שהתייחסתי אלייה. למען האמת, הייתי בטוחה שהיא תתייאש אבל היא לא התייאשה.
היא הבן אדם הראשון שלא התייאש ממני.
״אז מה אמרת שהשם שלך?״ הוא שאל.
״לא אמרתי.״
״מה השם שלך?״ הוא לא וויתר.
״ברוקלין.״ אמרתי וגיחכתי מעט. מקווה שהוא לא מכיר את הארי, זאין, נייל ולואי.
״נחמד. הנה הכיתה של אמבר.״ הוא אמר וחייך אליי. לא החזרתי לו לחיוך ונכנסתי לכיתה של אמבר.
כשאמבר קלטה אותי היא התמעמעה מעט ובדקה את הטלפון שלה לפני שצרחה ורצה אליי. היא נשקה ללחי שלי מספר פעמים והתנשמה בכבדות, מתלהבת לראות אותי.
״מה עשיתי שאני זוכה לקבלת פנים כזאת?״ שאלתי וקרצתי.
״כשראיתי אותך קיבלתי את הציון שלי במתמטיקה וקיבלתי איי פלוס!״ היא אמרה וקפצה במקומה, לא מורידה את ידייה שעוטפות אותי.
״כנראה שאני צריכה לבוא לבקר אותך יותר.״ אמרתי לפני שהיא שיחררה את ידייה ממני ומשכה אותי למקומה. התיישבתי על השולחן שלה, מביטה בה.
היא הביטה בי בהתלהבות והתנפלה עליי בחיבוק. ″אני לא מאמינה שאת כאן!″ קראה.
גיחכתי, קורצת לה לאחר שהיא הפסיקה לחבק אותי. ″טוב, מה אני יכולה לומר, התגעגעתי.″ אמרתי בחיוך.
״בטח.״ היא אמרה ופלטה צחוק.
״מתי המורה שלך מגיעה?״ שאלתי אותה לפני שנעמדתי.
״היא אמורה להגיע עכשיו.״ היא אמרה ונרגעה מעט.
לאחר כמה דקות שבהן אמבר חפרה לי, המורה שלה הגיעה. היא נתנה לי נשיקה בלחי וחיבוק אחרון לפני שיצאתי. התהלכתי במסדרונות, מנסה לחפש את היציאה המזויינת. ראיתי דמות מוכרת מרחוק שמתקרבת אליי.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfiction"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
