״איזה חודש את?״ הוא שאל אותי לפני שהביט בי ואז בהארי.
״שלישי.״ עניתי בשקט והשפלתי את המבט. אני יודעת מה הוא הולך להגיד ואני מאוד מקווה שזה לא נכון.
״לעזאזל,״ הוא מלמל בשקט לפני שהוסיף, ״אני חושב שאני יודע מי האבא.״ בבקשה תגידו לי שאני חולמת. אני לא מאמינה לזה, אני לא רוצה להאמין לזה.
״מי?״ הארי שאל בטון כועס לפני שהטיח את אגרופיו בשולחן, הבטתי בידיו ושמתי לב שהן מאוגרפות בחוזקה.
״אני. אבל זה לא בטוח, צריך לבדוק את זה.״ הוא אמר בשקט. קמתי ממקומי והלכתי אל השירותים, לא טרחתי להגיד להם. נעלתי אחרי את הדלת של התא והתיישבתי על האסלה הסגורה. הנחתי את ראשי בין ידיי ועיניי התמלאו בדמעות. הוא יכול להיות יותר גרוע מזאין, אני מכירה אותו טוב מאוד.
אבל לפחות יש לי את הארי, אני מקווה.
״צ׳אר- איימי, צאי.״ שמעתי אותו קורא כשנכנס בדלת של השירותים ודפק על דלת התא שאני נעולה בתוכו.
״לואי, בבקשה תלך מכאן.״ אמרתי בשקט והתייפחתי.
"אני לא מתכוון ללכת מכאן." שמעתי את הקול שלו, מעט עצבני. "תצאי מהתא הזה."
"אל תגיד לי מה לעשות." המשכתי להתייפח ומחיתי את הדמעות כאשר הוא בעט בדלת התא בניסיון לפתוח אותה.
"תצאי מהתא הזה כבר, לעזאזל." הוא סינן בכעס, עצבני בבירור כאשר בעט שוב ושוב בדלת התא.
"תפסיק!" קראתי בייאוש לפני שנצמדתי לאחד הקירות והתיישבתי על הרצפה, התייפחתי שם.
"לעזאזל איתך, לעזאזל איתך." הוא אמר, ושמעתי אותו מקלל אותי בגסות כאשר יצא מהשירותים. שמעתי את קולו של הארי במעומעם. קמתי מהישיבה שלי כדי לפתוח את הדלת.
מבטו של הארי נהפך לדואג כאשר הוא חיבק אותי בחוזקה, ״תתעלמי ממנו, הוא סתם דפוק. לואי יכול לצאת ככה לפעמים." הוא חיבק אותי ועטף אותי בזרועותיו כאשר יצאנו מהשירותים. הוא נשק לראשי לפני שהצמיד אותי אליו ושילב מעט את ידו בידי כאשר מחיתי את הדמעות שלי.
"אל תבכי, בייב. הכל יהיה בסדר." הוא הבטיח.
"בייב?" שאלתי וגיחכתי מעט מהכינוי.
״אממ... כן... אני מתכוון,״ הוא השתעל מעט במבוכה לפני שהמשיך, ״כן, איימי.״ צחקתי מעט ונגבתי את הדמעות האחרונות שנזלו על לחיי. הוא נשק ללחי שלי לפני שפתח את דלת המכונית.
הוא הושיט לעברי את כוס הקפה שלי לפני שסגר את הדלת ונכנס למושב הנהג, ״הוא הלך לבדוק אם זה הוא.״ הארי אמר בשקט והנהנתי לפני שלגמתי מכוס הקפה. הבטתי בחלון והארי הדליק את הרדיו.
וכמובן שאני מכירה את השיר שמשמיעים ברדיו אז שרתי אותו. כשהארי שמע אותי שרה הוא צחקק מעט והעפתי אגרוף לזרוע שלו.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfic"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
