לבשתי מכנס קצר ביחד עם חולצה, בעצם זה אפילו לא חולצה. זה פיסת בד.
לקחתי את האייפון לפני שנתתי נשיקה בלחי לאמבר ויצאתי מהבית. אפשר לקרוא לזה מנהג, אני קוראת לזה התמכרות. כל בוקר אני יוצאת אל הסטארבאקס כדי לקנות את הקפה שאני אוהבת; בלי הקפה היום שלי רשמית יום רע.
נכנסתי אל החנות וביקשתי מהמוכר את ההזמנה הקבועה שלי, "מה השם שלך?" הוא שאל.
"איימי." עניתי, הוא חייך והלך להכין את הקפה שלי.
"בוקר טוב, אמילי." קול עמוק נשמע מאחוריי בזמן שחיכיתי לקפה, בהתחלה התעלמתי אך הוא לא עזב.
"אמילי." הקול העמוק נשמע שוב, הפעם מעט צרוד. הסתובבתי כדי לגלות את הארי.
"הארי סטיילס." אמרתי והוספתי חיוך.
"האחד והיחיד." הוא חייך, התיישב באחד השולחנות והזמין אותי לשבת איתו.
"אמרתי לך שנפגש." הוא אמר כאשר התיישבתי לצידו. העברתי את מבטי אל שריריו ובלעתי את רוקי מעט. ליפפתי את האוזניות סביב האייפון שלי כשהמוכר אמר שההזמנה שלי מוכנה.
״חבל.״ מלמלתי מתחת לנשימתי מבלי שהוא שמע.
הארי התקרב אל האוזן שלי מעט ולחש באוזני, "התגעגעתי אל הבייביגירל שלי." בקול לוהט, צרוד ועמוק ביותר ואי אפשר להגיד שזה לא הדליק אותי.
"אני לא." אמרתי, זזה ממנו ומחייכת.
"איימי, ההזמנה שלך מוכנה." המוכר פנה אליי.
"איך אמרת שקוראים לה?" הארי התערב.
"איי-"
"אמילי." התפרצתי מיד, קטעתי את המוכר. קמתי כדי לקחת את הקפה וחזרתי חזרה לשבת ליד הארי. הארי הביט בי כאשר התיישבתי חזרה, וחטף לי את כוס הקפה לפני שלגמתי ממנה.
"לא הטעם שלי." אמר והחזיר לי את הכוס.
"מה הטעם שלך?" שאלתי, מבחינה בבחור בעל שיער שחור וזיפים.
"את." הוא לחש באוזני בקול צרוד, ליקק את שפתיו.
"חשבתי שהבהרתי לך אתמול שאני לא מעוניינת, זה היה סטוץ', מתי תבין?" אמרתי בקול מלא ביטחון, אך הוא לא וויתר.
"בסופו של דבר תהיי שלי." הוא אמר וגיחכתי.
"בטח," אמרתי בקול ציני לפני שהוספתי, "תעזוב אותי. אני לא מעוניינת וזה לא יקרה."
"אמילי, אמילי... כמה שאת עקשנית." הוא גיחך.
"אני צריך ללכת בכל מקרה, נתראה." הוא אמר, קח את דבריו והלך. גלגלתי את עיניי, הבטתי בו בזמן שחצה את הכביש.
קמתי ממקומי בהחלטיות אל עבר הבחור עם השיער השחור. הוא הביט בי, מרים את מבטו מהטלפון שלו כאשר משכתי את אחד הכיסאות שהיו לידו והתיישבתי. כמה אנשים הרימו את מבטם מהניידים שלהם מאחר ועשיתי רעש עם גרירת הכיסא , אך עד מהרה חזרו לעסוק בענייניהם.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfiction"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
