אמבר החנתה את המכונית ליד הבית שלה, דיממה את המנוע והביטה בי. יצאתי מהמכונית בשתיקה ולקחתי את הציוד שלי, נשמתי עמוק. נכנסתי אל תוך הבית שלה ונשכבתי על הספה לאחר שהנחתי את הדברים שלי בחדר האורחים. הסתובבתי ונשכבתי על הבטן. שמעתי את אמבר במטבח, שרה לעצמה, בזמן שמבשלת.
″את יכולה לראות טלוויזיה אם את רוצה.″ היא קראה לעברי לפני שיצאה מהמטבח והביטה בי.
″אני בסדר!″ קראתי והדלקתי את הטלוויזיה.
″את רוצה שניצל לארוחת צהריים?″ היא הביטה בי.
״כן.״ אמרתי ושמעתי את הרעש של השמן הקופץ. זפזפתי בערוצים עד שמצאתי את התכונית האהובה עליי, בובספוג.
״מתי תפסיקי לראות את זה?״ שמעתי את אמבר אומרת והבטתי בה, ראיתי אותה מחזיקה שתי צלחות מלאות בידייה בזמן שהיא מתקרבת לעברי.
״כשתמותי.״ אמרתי ופרצתי בצחוק לפני שהיא הצטרפה אליי. אנחנו תמיד צוחקות על מוות.
″תאכלי כבר במקום לראות את פטריק שם גביע של גלידה על הראש שלו." היא אמרה והכניסה חתיכת שניצל לפיה. גלגלתי את עיניי.
״את חושבת שהיא באמת התכוונה לזה שאני לא הבת שלה?״ אמרתי בקול חסר רגשות. אני יודעת להסתיר את הרגשות שלי דיי טוב. יכולים לפגוע בי, ואני אפגע, אבל הפרצוף שלי יישאר אדיש, חסר כל רגש.
חלק מהאנשים אומרים שאין לי רגשות. אני יכולה להבין אותם, אף פעם לא הראתי רגשות.
"לא." היא אמרה, הביטה בי ברצינות. "את הבת שלה, אני בטוחה שהיא רק כועסת. היא תירגע בקרוב." אמבר הבטיחה לי.
״בסדר. אני יכולה להשאר אצלך עד אז?״ שאלתי בביטחון מלא. אני יודעת שהיא תסכים.
״בטח שאת יכולה. אבל אם תביאי לכאן את אחד הבנים ותעשו יותר מידי רעש אני אזרוק את שניכם!״ היא איימה והנהנתי במרץ. היא מסוגלת לעשות את זה.
כשסיימנו לאכול אמבר פינתה ועזרתי לה לפני שהיא עלתה לחדרה והביאה שתיי שמיכות. התרכבלנו ביחד ולבסוף יצאה תנוחה שהיא מעליי.
״אני באמת לא לסבית.״ היא אמרה וחייכתי אלייה.
״אני יודעת אמבר, וכבר אמרתי לך שגם אני לא.״ אמרתי והיא חייכה, הניחה את ראשה על החזה שלי ועצמה את עינייה.
"את עייפה?" גיחכתי בשעשוע כשהיא המהמה משהו בתשובה, ועצמה את עינייה.
"אמבר...?״ שאלתי, מגחכת לעצמי כשהיא נרדמה לבסוף על חזהי. ליטפתי את שערה מתוך אינסטינקט וחייכתי מעט כשהיא התכרבלה עליי יותר. היא הייתה כמו ילדה קטנה, קרצייה וחמודה.
חשבתי על כל מה שקרה בבית. אני לא מרגישה עצובה, אני מרגישה אכזבה. הלוואי והייתי מרגישה עצובה אבל אני פשוט לא. אני לא מצליחה להרגיש עצב. הכל מרגיש לי מובן מאליו. זה היה מובן שהיא תעיף אותי מהבית, כל מה שקרה פשוט היה מובן מאליו. עצמתי את עיניי ונרדמתי גם אני כשאמבר עליי.
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Hayran Kurgu"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
