עברו שבועיים מאז שאיבדתי את התינוק שלי. בחיים לא הרגשתי יותר עצובה מעכשיו. הרגשתי את כל העולם שלי נכבה, כבר שבועיים שלא צחקתי, כבר שבועיים שלא חייכתי.
״אחד.״
אני לא מרגישה שום דבר מלבד עייפות, אדישות ועצב. אני מוצאת נחמה בשינה. אני מחביאה את עצמי בשינה.
״שניים, שלושה.״
אף אחד לא מאושר כל הזמן, אך חלק מהאנשים מרגישים (כמוני) שהם לא יכולים להיות מאושרים. חלק מהאנשים מרגישים שכל החיים שלהם מוקדשים לשום דבר חוץ מכאב ובדידות. כל יום הוא מאבק וכל נשימה היא מאבק להישרדות.
״ארבעה, חמישה.״
אנשים אלה הם אנשים דיכאוניים, בדיוק כמוני כרגע.
לואי נעלם לאחר שהתינוק מת, הוא התקשר פעם אחת מאז כדי לבדוק מה איתי אך כשאמרתי לו שהכל בסדר הוא ניתק ולא התקשר יותר. הוא בעצמו מתמודד עם זה ואני מבינה אותו.
״שישה, שבעה, שמונה.״
הארי הגיע כל יום כדי לראות מה איתי אך כל יום סילקתי אותו מחדש. הוא לא הפסיק לשנייה לשלוח לי הודעות ולהתקשר אך לא עניתי לאף הודעה או שיחה.
״תשעה, עשרה, אחד עשר.״
אמבר כל יום עלתה אל החדר שלי והביאה לי אוכל ומים, ניסתה לנחם אותי ולדבר איתי אך כלום לא עזר. חזרתי להיות אותה איימי וויליאם הדפוקה מפעם.
״שניים עשר.״
לא שמעתי כלום מההורים שלי, הם לא התקשרו ולא באו לבקר. למען האמת זה דיי צפוי, לא ציפיתי למשהו אחר. זה כבר כמה שנים שהם פשוט לא מודעים לכך שאני קיימת.
״שלושה עשר, ארבעה עשר.״
כשהייתי בת 15 היה לי פסיכולוג, הוא ביקש מאמא שלי לכתוב לי מכתב. המכתב היה ארוך ונוגע ללב, משהו שלא ציפיתי ממנה. וזה מה שהיה כתוב:
״מה קרה לכל החיוכים שלך? האם הם מוסתרים מתחת לשמיכה שבה את בוכה לעצמך כל לילה לפני השינה? או שהם תחובים בפינת הספרים שאת קוראת לעצמך כדי לנסות להסיח את הדעת מהמציאות המדכאת?
ומה עם הצחוק שלך? האם הוא מאוחסן בבקבוקים בחלק האחורי של המזווה שלך? האם הוא נעול בקופסת המוזיקה שאת אף פעם לא פותחת?
האם את יודעת שצחוק זה המוזיקה של הנשמה? או שבשביל לרפא נשמה, כל מה שאת צריכה זה חיוך אמיתי?
האם ידעת?
האם אכפת לך?
האם אכפת לך אפילו שהלב שלך נהיה כבד יותר עם כל יום שעובר שבו את מבלה בלי אושר?
האם אכפת לך אפילו שאת נופלת עמוק יותר בדיכאון עם כל דמעה שאת בוכה?
האם אכפת לך שהעזרה יושבת ממש לצידך אך את מסרבת להכיר בה?
YOU ARE READING
Not My Style(s) » Harry Styles
Fanfiction"אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה באמת מאמין בשום דבר עד שהאמת או השקר הופכים להיות עניין של חיים ומוות בשבילך." - C.S. לואיס הלכתי, ולאחר מכן הוא הלך בעקבותיי. הוא לא היה צריך ללכת בעקבותיי, אותו חיוך מסתורי בצורה הכי עדינה שרק משפתיו הוורודות אפשר לק...
