Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 16 | לצותת לשיחות

אליסון

בשבוע האחרון ראיתי את ניית׳ן יותר פעמים משציפיתי.
בבית חולים... בבית שלי... בשיעורים בספרייה שקבענו בנוסף....
אחרי שהזמנתי אותו לבית שלי, קבענו עוד שלושה שיעורים מאז.
כולם היו טובים ויעילים.
המון דברים מוזרים קרו בשבוע האחרון.
ניית׳ן נפתח אליי לגבי אבא שלו, אני נפתחתי אליו לגבי אבא שלי....
אני מתחילה לחשוב שטעיתי לגביו.
עדיין יש לו אישיות מעיקה, אבל עכשיו אני מרגישה כאילו אני מכירה עוד חלק בו.
עוד חלק בפאזל.
המבחן שלנו בהיסטוריה מחר, ואז נסיים עם השיעורים האלה.
לא הספקתי להיפגש עם אמילי כל השבוע, בגלל כל השיעורים שקבעתי עם ניית׳ן.
אפילו אתמול הוא רצה שאני אלמד אותו.
בפאקינג יום שישי.
אני שמחה שהוא ממש רוצה להצליח, אבל יום שישי היה הגבול שלי.
אני אוהבת להיפגש עם אמילי בשישי.. להיות בבית של אחת מאיתנו.. לראות סרט.. לאכול מלא חטיפים... לא ללמד היסטוריה.
כמובן... לניית׳ן ווטרס לא היה אכפת.
הוא כתב לי בערך 20 הודעות, ובכולן היה כתוב משהו כמו, ״בבקשה, גריי.״
או,
״אני חייב אותך.״
או,
״תעזרי לי.״
לא יכולתי להגיד לו לא אחרי כל החפירות האלה, אז הזמנתי אותו שוב אליי הביתה.
הודעתי לאמילי שנצטרך לקבוע מחדש להיפגש, והוספתי התנצלות ממש יפה כדי שהיא לא תתעצבן עליי יותר מדיי.
כמובן שזה לא עזר, וקיבלתי ממנה 5 הודעות זועמות.

״הטלפון שלך לא מפסיק לזמזם, ניית׳ן.״ אמרתי לו, כשישבנו במטבח בערב שישי.
״סליחה, אני אכבה אותו. אווה לא מפסיקה לחפור לי.״
״הטלפון מזמזם כבר 5 דקות, אז כדאי שתענה לה. אני לא חושבת שהיא מתכננת להפסיק בקרוב.״
״את צודקת... תני לי 2 דקות לדבר איתה בטלפון. אני יכול לעלות לחדר שלך כדי לא להפריע?״ ניית׳ן שאל.
״כן. תעשה את זה זריז, כי אנחנו צריכים להספיק לעבור על הסיכום האחרון.״ אמרתי לו.
ניית׳ן עלה במדרגות, ושמעתי דלת נסגרת, אז הנחתי שהוא נכנס לחדר שלי.
התעניינתי.
למה היא לא הפסיקה לשלוח הודעות לניית׳ן?
קרה משהו?
חשבתי על זה במשך דקה, וכמו הכלבה החטטנית שאני, עליתי במדרגות כדי לצותת לשיחה מאחורי דלת החדר שלי.
לא יכולתי לשמוע את מה שאווה אמרה לניית׳ן בטלפון, אבל שמעתי את ניית׳ן מתעצבן ומרים את קולו.
״אמרתי לך כבר שאליסון גריי נותנת לי שיעורים פרטיים בהיסטוריה. תרגעי כבר.״
״אל תקראי לה ככה.״
״אנחנו לא עושים כלום! המבחן שלנו בעוד יומיים! בגלל זה אני איתה כל כך הרבה!״
״אני מבטיח שאני אפנה לך זמן בשבוע הבא.״
״אני אפצה אותך טוב מאוד.״
הוא התחיל לסיים את השיחה ולהגיד לאווה ביי, אז קלטתי שזה הסימן שלי לרדת למטה.
ירדתי במדרגות בשיא המהירות, והתיישבתי במטבח כאילו לא עשיתי שום דבר.
שנייה לאחר מכן, שמעתי קול של דלת נסגרת, ואז ניית׳ן ירד במדרגות וחזר להתיישב בכיסא מולי.
״סליחה על זה.. אווה לא מפסיקה לשגע אותי.״ הוא אמר.
כן, שמעתי.
״שבוע הבא כולך שלה, אז שלא תדאג.״ אמרתי.
לא באמת אכפת לי אם היא דואגת.
״כן, אה?״ ניית׳ן אמר.
היה משהו בקולו שלא יכולתי לפענח...
אולי סוג של עצב?
אבל זה לא נשמע הגיוני, כי למה שהוא יהיה עצוב?
סוף סוף הוא יוכל להיפטר ממני, ואני ממנו.
אין בכלל בעיה.
״תתגעגעי אליי, גריי?״ ניית׳ן אמר, בקול משועשע.
כן.
״היית מת, ניית׳ן. אני לא יכולה לחכות שנסיים עם המבחן הזה כבר.״ אני אומרת.
מה שאני לא אומרת, זה שהוא כן יחסר לי.
השיחות העמוקות והרנדמוליות שהיו לנו בשבועיים האלה... לא היה לי את זה עם אף אחד אחר.
הכרתי חלק אחר בניית׳ן ווטרס, ופחדתי להודות בזה שהוא לא מי שחשבתי שהוא.

-
היי!
אני יודעת שזה היה פרק קצר, אבל העלתי לכם הפעם שני פרקים, אז אני מקווה שאתם סולחים לי❤️
אם אהבתם את הפרק, אני ממש אעריך שתדרגו 3>
תמשיכו לפרק 17 !!