Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 25 | המלצרית הכי יפה בעיר

ניית׳ן

מלבד השעתיים מתמטיקה בבוקר, לא היו לי עוד שיעורים עם אליסון היום.
לצערי.
ראיתי אותה רק בין השיעורים במסדרון, ולא יכולתי להפסיק לבהות בה.
אלוהים, היא כל כך יפה.
בעיקר כשהיא לבושה בבגדים שלי.
כשאליסון אמרה שהיא לא זוכרת כלום מהלילה, רציתי לצרוח.
אני זוכר.
זוכר טוב מדיי, אפילו.
הלוואי והייתי יכול לשכוח.
אני לא מפסיק לדמיין במוחי מה היה קורה אם לא הייתי עוצר אותה....
פאק, אני לא יכול לחשוב על זה.
הצלצול האחרון נשמע, אז הכנסתי את חוברת אזרחות לתיק שלי, ויצאתי מהכיתה.
אני כל כך שמח שיום שני הוא יום קצר יחסית.
כשיצאתי לחצר, הייתה מהומה באזור שקרוב לשולחנות.
מה לעזאזל?
חבורה של תלמידים התאספה סביב המהומה.
מה קורה שם? לא הצלחתי לראות.
״מה זה? מה נסגר?״ קול מוכר קרא לידי.
״אחי, אני לא יודע,״ אמרתי לאיידן תוך כדי שהתקרבנו כדי לראות מי רב שם.
״זאת אליסון?״ איידן שאל.
״מה?״
התחלתי להיכנס לפאניקה.
״אני מזהה את אליסון שם.״
״אין מצב. אתה בטוח שזאת היא?״
״כן- פאק, אווה.״
לא.
לא.
״אווה?״ אמרתי, מזועזע.
אני עוצר את זה עכשיו.
נדחפתי בין כל התלמידים עד שראיתי בבירור מה לעזאזל נסגר.
זאת בהחלט אליסון.
וגם אווה.
״זונה, תודי ששכבתם!״ אווה הטיחה.
״לא שכבנו, חתיכת פסיכופטית,״ אליסון צעקה בחזרה.
״אז למה את לובשת את הפוטר שלו?! זה הפוטר שניית׳ן נתן לי ללבוש!״
״לא עניינך, כלבה.״
״תודי! תודי שהזדיינתם. תודי שאת זונה בוגדנית.״
״לכי תזדייני! מה שעשינו זה לא עניינך.״
״מה שניית׳ן עושה זה ענייני.״
״לא זה לא, נפרדתם.״
״לקחנו הפסקה, מטומטמת.״
״את באשליות, מותק. נפרדתם,״ אליסון אמרה. ״את מספיק מפותחת שכלית, או שאת צריכה שאני אאיית לך את זה? נ פ ר ד ת ם.״
״אני אהרוג אותך. בת זונה,״ אווה אמרה והתחילה לדחוף את אליסון.
אין מצב.
אליסון באה לתת לאווה אגרוף, אבל לפני שהיא הספיקה, נכנסתי ביניהן והפרדתי.
״תפסיקו עכשיו,״ אמרתי בקול רם.
״מי אתה בכלל? אתה בגדת בי!״ אווה צרחה עליי.
לא יאומן.
״אני ממש לא רוצה לעשות את זה מול כל הפאקינג בית ספר, אווה,״ הבטתי לה ישר בעיניים. ״אם יש לך משהו להגיד לי, את מוזמנת לבוא לצד. אני לא עושה את זה כאן.״
״אתה פשוט פחדן,״ היא המשיכה.
״אני אמרתי את זה לטובתך, אווה. את לא רוצה שאני אפתח את זה פה,״ נשמתי עמוק. ״תתרחקי מאליסון. אם אני אראה אותך מדברת איתה עוד פעם אחת, אני אהרוס אותך.״
״למה אתה פאקינג מגן עליה?! אני חברה שלך שנה וחצי, לא היא!״
אני באמת לא רציתי לפתוח את זה כאן, אבל היא פשוט לא משאירה לי ברירה.
״היית! היית החברה שלי. זה נגמר בינינו, זאת לא הפסקה, וזה בטח לא עניינך מה אני עושה עכשיו. אני כבר לא חבר שלך.״
״אתה עוד תחזור אליי, ניית׳ן,״ אווה אמרה.
היא רתחה.
״על גופתי המתה,״ הסתכלתי לאווה ישר בעיניים, ואמרתי, ״את תתרחקי ממנה. שמעת, אווה?״
היא לא אמרה מילה, לקחה את התיק שלה, וברחה.
הסתובבתי לעבר אליסון, היא הייתה נראית בהלם מכל מה שקרה עכשיו.
״את בסדר, אליסון? היא פגעה בך?״ שאלתי אותה.
״אני בסדר.״
היא כעסה.
״תקשיבי... אני אקח אותך הביתה,״ אמרתי ומסרתי לה את המפתחות של האוטו. ״את יודעת איפה חניתי, אני אבוא בעוד כמה דקות.״
״אבל אני צריכה ללכת לקליירז׳, המשמרת שלי מתחילה עוד חצי שעה.״
״אז אני אקח אותך לשם, אני מייד חוזר,״ לפני שהיא הספיקה להתווכח עוד, מיהרתי להתקדם לעבר איידן.
״מה זה פאקינג היה?״ הוא הסתכל עליי בהלם.
״אני בכלל לא יודע להסביר לך, אחי.״
״פאק.... אתה גרמת לשתי בחורות להתחיל לריב עלייך מכות, ווטרס. אתה המודל לחיקוי שלי.״
״הן לא רבו עליי, מטומטם.״
״אליסון רצתה לעקור לאווה את העיניים, אחי. מה הקטע שלכם?״
״שלי ושל אווה, או שלי ושל אליסון?״
״אתה כזה זונה.״
״עזוב אותי, חולה דרמות מזדיין.״
״לא מכחיש,״ איידן גיחך.
״האימון הערב מתחיל בשש נכון? אניי חייב ללכת, אליסון מחכה לי באוטו.״
״כן,״ איידן אמר, ״לך כבר, גבר. הבחורה שלך מחכה.״
הבחורה שלי?
״היא לא הבחורה שלי, מזדיין.״
״ברור.״
״אני רציני.״
״בטח.״
זקרתי לעברו אצבע שלישית והתקדמתי לכיוון האוטו שלי.
ראיתי את אליסון יושבת במושב הנוסע, ונרגעתי.
הייתי בטוח שהיא תברח לי.
כשנכנסתי לאוטו והתיישבתי במושב הנהג, פניתי אליה ושאלתי, ״אז אני לוקח אותך לקליירז׳?״
״כן.״
קליירז׳ זה בערך 10 דקות נסיעה מהתיכון שלנו, אז לא אכפת לי.
״סגור.״
שנינו שתקנו למשך דקה ארוכה, ואז אליסון הפתיעה אותי והתחילה לדבר.
״יכולתי להחזיר לה,״ היא אמרה, מתוסכלת.
מייד ידעתי למי היא מתכוונת.
אווה.
״אני יודע, גריי.״
״הייתי עושה את זה בלי בעיה אם לא היית עוצר אותי.״
״אני יודע,״ חזרתי על עצמי.
״לא היית חייב להגן עליי, הייתי מסתדרת מצויין גם בלעדייך.״
״גם את זה אני יודע.״
״אז למה התערבת?״
״כי אמרתי לאווה להתרחק ממך והיא לא הקשיבה לי. זה הרתיח אותי שהיא דיברה אלייך ככה,״ הטון שלי היה עצבני.
״היא לא מזיזה לי את הזרת אפילו, אני ממש לא שמה זין על הכלבה הזאת.״
״יופי,״ אמרתי. ״אני מבטיח לך שהיא לא תתקרב אלייך יותר.״
״יופי,״ אליסון הייתה בשקט לכמה רגעים. ״אני כל כך שונאת אותה, איך היא מעזה בכלל לנסות להשפיל אותי? אני רוצה להעיף לה כאפה.״
גיחחתי לשמע אליסון עצבנית.
״מה מצחיק בדיוק, אידיוט?״
״את אומרת שאת לא שמה עליה בכלל, אבל מהשנייה שנכנסתי לאוטו את לא מפסיקה לדבר עליה,״ אמרתי. ״תשחררי. אל תתעסקי בה, היא לא שווה את זה.״
״אני יודעת,״ היא אמרה בקול חלש. ״אני יודעת את זה.״
כשהגענו לקליירז׳, שחררתי את החגורה ובאתי לצאת מהאוטו.
״מה אתה עושה? אתה לא צריך ללוות אותי או משהו, זה ממש כאן,״ אליסון אמרה והצביעה על בית הקפה.
״אני יודע,״ אמרתי. ״אני רעב, ובא לי לאכול משהו.״
לא באמת הייתי כזה רעב, אבל רציתי לארח לה חֵברה.
שלא יהיה לה משעמם.
״יש עוד בתי קפה ומסעדות באזור, אתה יודע.״
״כן, אבל רק באחד מהם יש את המלצרית הכי יפה בעיר,״ קרצתי לה.
״תסתום, מטומטם,״ אליסון אמרה תוך כדי שהיא מסמיקה.
הצבע הורוד על לחייה גרם לי לחייך חיוך רחב.
״תכריחי אותי,״ התגרתי.
היא דחפה אותי קלות עם המרפק שלה.
גיחחתי.