Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 29 | נראה לך שמישהו יגיד לי לא?

ניית׳ן

4-2 לטובת רת׳פורד, ואני הבקעתי שני גולים מתוך הארבעה.
ובכל זאת, אבא שלי מצא סיבה לצרוח עליי.
מה ציפיתי, בעצם?
אני כבר רגיל לזה.
כל משחק מחדש, הוא מחכה לי בחדר הלוקרים.
לא בשביל להתגאות בי, בשביל לצעוק עליי.
כבר השלמתי עם זה שאני לעולם לא אהיה מספיק בשבילו.
לעולם לא אעמוד בציפיות שלו.
אני רואה את ההורים של ג׳ייס, לוגן, איידן, וכל שאר חברי הקבוצה, ואני לא יכול שלא לקנא בהם.
אני שומע את ה״כל הכבוד, בן!״ או ״היית ענק!״ או ״גאים בך!״ ורוצה לצרוח.
למה לא אני?
״יכולת להגן על השער בגול השני שרויס הבקיעו,״ זה הדבר הראשון שאבא שלי אומר לי כשהוא רואה אותי.
״לא יכולתי, החלוץ שלהם הקדים אותי,״ ניסיתי להתווכח.
״יכולת. אני ראיתי. פספסת את ההזדמנות פשוט.״
״בסדר, הבנתי,״ התחלתי להתעצבן.
״אני מצפה שתשתפר לקראת המשחק מול איסטון,״ הוא הרים את קולו והתקרב אליי. ״זה היה רק חימום מבחינתך. אתה שומע, ניית׳ן?״
״אני אשתפר, אתה לא חייב להמשיך להגיד לי את אותם דברים כל משחק מחדש.״
״אם תפסיק לפשל, אני אפסיק להעיר לך. אתה יודע שאני עושה את זה לטובתך.״
כן, ברור שזה לטובתי.
לחפש רק מה אני עושה לא בסדר במקום לשבח אותי על המשחק שהיה לי.
לטובתי.
״בטח, אני יודע.״ אמרתי, מיואש ועייף. ״נתראה בבית.״
התחלתי להתרחק כמה שיותר מהר, אני לא רוצה להמשיך את השיחה הזאת יותר.
״רגע-״ אבא שלי קרא.
הסתובבתי.
״אתה צריך טרמפ או משהו?״ הוא שאל.
למה הוא מעמיד פנים שאכפת לו איך אני חוזר?
״לא, אני אסתדר.״
אני מעדיף למות מאשר לשבת איתו באוטו ולשמוע על כל הטעויות שלי בכל משחק שהיה לי מגיל 9.
לא תודה.
עשיתי את הטעות הזאת פעם, והספיק לי לכל החיים.
ברחתי משם מהר ומיהרתי לחדר המלתחות.
הלכתי לשם כל כך מהר, שבכלל לא שמתי לב שבטעות התנגשתי במישהי.
״סליחה-״
״תסתכל לאן אתה הולך-״
שנינו אמרנו באותו הזמן, ואז הרמתי את ראשי וקלטתי מי עומדת מולי.
ברור שהיא מסוג האנשים שיגידו לי ׳תסתכל לאן אתה הולך׳.
״אליסון,״ אמרתי והסתכלתי עליה.
״היי,״ היא החזירה לי מבט.
״מה...״ התחלתי להגיד, ״מה את עושה פה?״
עמדנו במסדרון שבו יש את חדר הלוקרים, חדר המלתחות, וחדר האימונים.
אף אחד לא מורשה לבוא לפה אחרי משחקים, חוץ ממשפחות.
״אממ... הייתי צריכה מכאן משהו.״
״מה היית צריכה מכאן?״
היא לא ענתה.
״נו?״ דחקתי בה.
״בסדר,״ היא אמרה. ״רציתי לראות אותך, אוקיי? לראות איך אתה.״
״רצית לראות אותי?״
״כן.״ היא הסתכלה לי ישר בעיניים, ואמרה, ״שיחקת מצויין, ניית׳ן.״
למה הלב שלי דופק כל כך חזק?
״תודה, גריי.״ אמרתי, תוך כדי שאני מחייך חיוך רחב.
״באמת... היית מדהים.״
״די נו, אז מה אם שמתי שני גולים?״ אמרתי לה בציניות.
״תסתום, שחצן.״
חייכתי עוד יותר.
״תודה שבאת, גריי.״
״לא השארת לי ברירה,״ היא אמרה.
נכון.
גם אם היא לא באמת רצתה לבוא, אני יודע שהייתי גורם לה לבוא כך או כך.
״איך היה המקום ששמרתי לכן?״ שאלתי.
״מדהים. דרך אגב, איך לעזאזל השגת לנו מקום שם? אלה היו הכיסאות היחידים הפנויים שם. הכל היה מלא חוץ מהשניים שלנו.״
״זה היה שטויות,״ הייתי צריך להפעיל כמה קשרים, אבל לא משהו רציני. ״אני החלוץ המרכזי שלנו, נראה לך שמישהו יגיד לי לא?״
״בכל מקרה, המקומות היו ממש טובים.״
״לא כמו הנוף אבל,״ קרצתי. ״נהנית?״
היא גלגלה עיניים.
״היה נחמד. לא הייתי בחיים במשחק ספורט, וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי אז הייתי קצת בהלם ממה שהתרחש. אמילי הייתה צריכה להסביר לי מה קורה כל הזמן.״
״לא היית בחיים במשחק ספורט?״ אמרתי, עיניי נפערו.
״כן, אמרתי לך.״
״לא היית במשחקים של איסטון כשאת ורייבן יצאתם?״
״אממ,״ פניה קדרו מעט. ״הוא אף פעם לא הזמין אותי למשחקים שלהם, ולא רציתי כל כך לבוא גם ככה.״
״אה, אז מעכשיו את באה לכל משחק שלי,״ הודעתי לה.
״מי אמר?״
״אני, ואני לא מתווכח על זה. את באה.״
״אבל-״
״לא.״
היא נאנחה בייאוש.
״אני רואה שתפסתי אותך בדרך למלתחות,״ אליסון אמרה ובחנה אותי.
ואז נזכרתי שאני בלי חולצה.
הורדתי אותה בחדר הלוקרים, כי מי חשב שאני אראה מישהו בדרך למלתחות?
״הבחנה יפה גריי,״ אמרתי. ״חשבת שהורדתי את החולצה כי תכננתי לפגוש אותך? אני לא עד כדי כך שחצן.״ קרצתי לה.
פנייה של אליסון נצבעו בצבע ורדרד.
חייכתי.
״תסתום כבר. אני הולכת,״ היא הסתובבה והתחילה ללכת.
״את לא רוצה לבהות עוד קצת בחזה שלי, גריי?״ קראתי מאחוריה.
היא לא הסתובבה לאחור, ועשתה לי אצבע שלישית מאחורי גבה.
גיחחתי.
נכנסתי סוף סוף לחדר המלתחות, ושטפתי את עצמי.
מתחת לזרם המים, חשבתי על איך אליסון הצליחה לגרום לי לחייך כל כך מהר.
המצב רוח שלי היה על הפנים בגלל השיחה על אבא שלי, אבל רק לדבר איתה גרם לי להרגיש יותר טוב.
היא באה לראות אותי.
היא באה לראות איך אני.
הרגשתי שהיא באמת התכוונה למה שהיא אמרה.
הרגשתי שיש מישהי שאכפת לה ממני.