Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 35 | פלאשבק

הערה : הפרק מכיל תוכן גרפי של פגיעה מינית. הקריאה על אחריותכם בלבד!

אליסון

סוף השבוע היה נחמד.
שמעתי מוזיקה, המשכתי לצייר את ניית׳ן, ואת האמת שהתקדמתי יפה סך הכל.
נשארו לנו רק עוד שני מבחנים עד סוף השנה.
אחד במתמטיקה, ועוד אחד בפיזיקה.
המבחן בפיזיקה בעוד שבוע, ובמתמטיקה בעוד שלושה שבועות.
במבחן במתמטיקה אני כנראה אמות.
אני באמת מחשיבה את עצמי כבן אדם חכם, אבל מתמטיקה זה קו אדום.
אני מקבלת ציונים גבוהים, אבל זה רק אם אני חורשת את החיים שלי חודש לפני.
אין לי כוח לזה.
אני לא יכולה לחכות לסיים את כיתה יא כבר.
ניית׳ן ואני התכתבנו קצת במהלך היום, וגם אמילי כתבה לי.
אמילי רצתה שנצא כולנו לשבת איפשהו, ולא התחשק לי כל כך לצאת מהבית גם ככה, אז למזלי ניית׳ן כתב לי שהוא לא יכול לבוא כי הוא מתאמן לקראת המשחק שביום שלישי.
תיכון רת׳פורד מול תיכון איסטון.
ואני הבטחתי לניית׳ן שאבוא למשחק הזה, מה שאומר שאני כנראה אראה את רייבן בפעם הראשונה מזה שנה.
אני אצטרך להכין את עצמי נפשית למה שהולך להיות.
לא דיברתי איתו מאז כיתה י, ואני באמת לא רוצה לדבר איתו.
אני מקווה שהוא לא יראה שאני שם ולא יחשוב על לפנות אליי.
הסיפור בינינו... הסתיים די מכוער.
יש עוד פרטים שלא סיפרתי לניית׳ן, ואני גם לא מתכוונת לספר.
אני לא תכננתי לראות את הפרצוף שלו יותר בחיים, אבל אנחנו גרים באותה עיירה קטנה, אז זה בלתי אפשרי.
לצערי.
כל פעם שאני חושבת עליו, יש לי את הפלאשבק הזה בראש.
היום הזה לא עוזב אותי.
המחשבה הזאת לא עוזבת אותי.

״אני תפסתי אותך בוגד בי עם ליר! איך אתה בכלל יכול לחשוב שאני אסלח לך על זה? זה נגמר בינינו, אידיוט,״ אמרתי לרייבן מחוץ למועדון הרועש.
״זה לא מה שאת חושבת, בייבי. אני מצטער, אני אוהב אותך,״ הוא אמר ותפס בידי. ״בבקשה תסלחי לי, בייבי. אני לא יכול בלעדייך.״
דמעות התחילו לרדת על פניי.
הייתי בסערת רגשות.
לפני חמש דקות תפסתי את רייבן מנשק את ליר, חברה טובה שלי.
או יותר נכון, הייתה.
הם התמזמזו לפחות חמש דקות על הבר.
עשיתי טעות כשבאתי לכאן.
״אני לא סולחת לך, חתיכת בוגד!״ צעקתי עליו והעפתי את ידו.
השעה הייתה אחת בלילה, דיברנו מאחורי המועדון, ואף אחד לא היה פה.
״היי,״ הוא אמר. ״בואי נדבר על מחר. זה לא זמן מתאים לשיחה הזאת.״
״שום דבר לא ישתנה מחר! אנחנו סיימנו!״ התייפחתי.
״בייבי,״ הוא אמר והצמיד אותי לקיר מאחורי. ״בבקשה.״
הרחתי את האלכוהול מפיו.
״תעזוב אותי!״
״תרגעי,״ רייבן התקרב אליי יותר מדיי.
זה לא מצא חן בעיניי.
״אני אוהב אותך,״ הוא התחיל לנשק אותי.
״רייבן, לא-״ ניסיתי להגיד.
״שששש, בייבי,״ הוא נישק אותי חזק יותר.
לא נתן לשפתיי להשתחרר.
ניסיתי להתנגד, אך ללא הצלחה.
הוא עבר לנשק את הצוואר שלי, וכשניסיתי להדוף אותו הוא תפס את ידי.
״רייבן, דיי!״ נחנקתי מהבכי שלי.
״תפסיקי להתנגד, בייבי. אני אוהב אותך,״ הוא חפן את הישבן שלי.
לא הצלחתי לעצור את הדמעות מלרדת.
״תעזוב אותי. בבקשה,״ אמרתי.
״למה את לא נהנת, בייבי?״ הוא מחה דמעה מפניי.
״אתה שיכור!״
״אז מה? יותר כיף ככה,״ רייבן התחיל למחוץ את שדיי מבעד לגופייה הקצרה שלי.
״אני כל כך אוהב אותך,״ הוא לחש באוזני והמשיך לנשק אותי.
הוא הכניס את לשונו, והעמיק את הנשיקה עוד יותר.
הוא לקח את ידי, והניח על הזקפה שלו.
זהו.
אני עומדת להיאנס על ידי החבר שלי.
החבר שלי לשעבר.
בכיתי.
התייפחתי.
חשבתי שאין לי סיכוי.
הוא שיכור.
הוא לא יקשיב לך בחיים, מטומטמת!
אין לך מה לעשות.
״יש שם מישהו?״ קול גברי קרא לפתע.
״שיט-״ רייבן לחש תוך כדי שהוא התנתק מהנשיקה.
הוא הצמיד את היד שלו לפה שלי, כדי להשתיק אותי.
״אל תגידי מילה,״ הוא לחש.
זאת הייתה ההזדמנות שלי.
בעטתי לו בביצים.
הכי חזק שיכולתי.
הוא התקפל מכאבים, וצעק.
ואז, התחלתי לרוץ.
לא משנה לאן, לא חשבתי לאן, פשוט התחלתי לרוץ.
״היי- את בסדר?״ אותו הקול ממקודם קרא כשרצתי.
כל כך נבהלתי, שלא הפסקתי לרוץ וחלפתי על פניו.
לא הספקתי לראות מי זה האיש שהציל אותי מאונס.
רצתי הכי מהר שיכולתי לכיוון תחנת המוניות, ונסעתי הביתה.
לא הפסקתי לבכות.
יום למחרת, רייבן דפק על דלת הכניסה של הבית שלי.
פתחתי את הדלת, והוא התחיל להגיד, ״אני מצטער-״
קטעתי אותו וצרחתי, ״אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי, בן זונה.״
ואז טרקתי את הדלת בפנים שלו.

מאז, לא דיברתי איתו יותר.
עד היום, אני חושבת על מי זה היה הגבר הזה שהציל אותי.
הוא שמע את הבכי שלי.
הלוואי ויכולתי לפגוש אותו.

-
פרק קצר שחשוב לעלילה !!