Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 30 | אני מזמין פיצה

ניית׳ן

אחרי שסיימנו לאכול, החלטנו לחזור הביתה.
אליסון ואני ישבנו צמודים אחד לשנייה בקליירז׳, ולא יכולתי להתרכז בשום דבר חוץ מביריכיים שלה שהיו כל כך צמודות לשלי.
חשבתי על זה בנסיעה, כי איידן הקפיץ את כולנו הביתה.
אמילי ישבה מקדימה, ואני ואליסון ישבנו מאחורה.
הייתי חייב לשבת ממש לידה, כי במושב השמאלי היו שני ארגזים.
״למה יש לך ארגזים באוטו, אחי?״ שאלתי את איידן כשנכנסנו לאוטו.
״ההורים שלי החליטו שהאוטו שלי הוא אחלה מקום לאכסן דברים, אבל פשוט תשבו, עדיין יש מקום.״
סימנתי לאליסון בידי שתיכנס לפניי, למושב שבאמצע.
היא נכנסה, ואני נכנסתי אחריה.
איידן התחיל לנסוע, ושקט השתרר לקצת זמן.
אמילי ואיידן דיברו פה ושם אחד עם השנייה, ואז שמעתי פיהוק שהגיע ממי שישבה לידי.
״יום מעייף, מה?״ שאלתי את אליסון.
״אתה לא מבין עד כמה,״ היא מלמלה.
הבטתי בחלון ואמרתי, ״שיחקתי כדורגל במשך 90 דקות, ואת חושבת שאני לא מבין?״
חיכיתי לתשובה שלה.
היא לא הגיעה.
הסתובבתי לכיוון שלה, כדי להבין למה היא לא עונה, וראיתי את עינייה נעצמות לאט לאט.
חייכתי לעצמי.
קירבתי אותה אליי, והשענתי את ראשה על כתפיי, תוך כדי שזרועותיי מחבקות אותה.
היא כל כך שלווה בזרועותיי.
כל כך מושלמת.
״נוח לך?״ לחשתי באוזנה.
כל מה שקיבלתי כתשובה היה הנהון ומלמול לא ברור.
גיחחתי.
איידן ואמילי המשיכו לדבר ביניהם, ואז איידן הסתכל עליי מהמראה.
הוא הסתכל עליי ועל אליסון, וגיחך.
אל תגיד מילה, מזדיין. אמרתי לו בלי מילים.
הוא רק המשיך לחייך.
בן זונה.
אחרי בערך עשרים דקות, הגענו לרחוב של אליסון.
היא יורדת ראשונה כי כולנו בערך גרים באותו אזור, חוץ ממנה.
איידן לא בדיוק עצר בבית שלה, אלא שתי בתים לפנייה, כי לא היה איפה לעמוד שם.
״אליסון,״ לחשתי באוזנה.
היא לא קמה.
טלטלתי אותה מעט, ואז היא התחילה לפקוח את עינייה.
״הגענו?״ היא לחשה.
״כן, מותק.״ לחשתי בחזרה, תוך כדי שאני משחרר את חגורת הבטיחות שלה. ״את רוצה שאני אעזור לך לצאת?״
״לא צריך,״ היא כבר התייצבה והתחילה לקום, וכתפיי הרגישו בחסרונה.
היא לא יכלה לצאת מהדלת השמאלית בגלל הארגזים, אז ניסתה לצאת מהדלת הימנית, אבל לא הצליחה לעבור אותי.
״תן לי לעבור,״ היא אמרה לי.
״פעם שנייה שהתחת שלך מולי היום, גריי,״ אמרתי לה בשקט תוך כדי שקמתי מהמושב שלי ופתחתי את הדלת כדי לצאת. ״לא שאני מתלונן, כן? אבל לפעם הבאה, פשוט תבקשי ממני לצאת ראשון, מותק.״
״למה אתה אף פעם לא סותם את הפה?״ אליסון שאלה אותי ויצאה אחריי.
היא מלמלה לילה טוב לאיידן ואמילי, ואז אמרה לי, ״לילה טוב, ניית׳ן.״
״רגע- אני אלווה אותך קצת,״ אמרתי.
״הבית שלי ממש פה,״ היא הצביעה על הבית שבהמשך הרחוב, והתחילה להתקדם.
הלכתי אחריה.
״זה עדיין הליכה. אני מלווה אותך עד הכניסה לפחות,״ התעקשתי.
היא גלגלה לי עיניים, ואמרה, ״אתה כל כך עקשן.״
״סליחה באמת שאני רוצה לדעת שהגעת הביתה בשלום.״
״כמה זמן ישנתי באוטו?״ אליסון שאלה.
״עשרים דקות כזה.״
״אני אף פעם לא נרדמת באוטו, אני כל כך עייפה.״
״לכי לישון עכשיו,״ אמרתי לה.
״הלוואי ויכולתי. אמא שלי חוזרת מהעבודה ממש מאוחר היום, אז אני צריכה להכין ארוחת ערב לאחים שלי.״
״פשוט תזמיני להם פיצה או משהו.״
״באיזה כסף? את הכסף שעשיתי מהבייביסיטר בזבזתי הרגע בקליירז׳, ומשכורת אני מקבלת רק שבוע הבא.״
״אם איידן ואמילי לא היו מחכים לי, הייתי נכנס לעזור לך עכשיו.״
״זה לא כזה נורא, יקח לי חצי שעה ואז אני סוף סוף אוכל לנוח.״
הגענו לכניסת בית שלה, ואליסון אמרה לי, ״תודה שליווית אותי. לילה טוב, ניית׳ן.״
״לילה טוב, גריי. לכי לישון מוקדם היום, מגיע לך לנוח.״
חיכיתי שהיא תיכנס בדלת, ורק אז חזרתי.
כשנכנסתי בחזרה לאוטו, רק איידן וגם אמילי הסתכלו עליי וחייכו.
״אל תגידו מילה.״
״ ׳את רוצה שאני אעזור לך לצאת, מותק?׳ ״ איידן חיקה את קולי, והתחיל לנסוע.
אמילי גיחכה.
״לכו תזדיינו שניכם.״
״היי- תירגע. אנחנו בסך הכל רוצים שתפסיק להכחיש, אחי.״
״אני לא מכחיש שום דבר.״
״אתה מאוהב בה מעל הראש,״ אמילי אמרה.
מה?
״אני מכיר אותה בקושי חודש!״ הגנתי על עצמי.
״זה לא סותר. אתה מסתכל עליה כאילו היא הורידה בשבילך את הירח, אחי.״ איידן אמר.
״נכון,״ אמילי אישרה את דבריו.
״על מה אתם מדברים?״
העמדתי פנים שאני לא יודע, אבל הקול בראשי אמר לי שאני יודע טוב מאוד על מה הם מדברים.
״אני נשבעת לך ניית׳ן, אם אתה תפגע בחברה הכי טובה שלי, אני אהרוג אותך.״ אמילי הסתכלה ישירות בעיניי.
״ולא כדאי לך להתעסק איתה, ווטרס. תאמין לי.״ איידן הוסיף.
״אתם כל כך מתאימים אחד לשנייה, שניכם בלתי נסבלים. תרגעו כבר, אני לא אעשה שום דבר.״
״אני מאוד מקווה שאתה אמין,״ אמילי אמרה.
״אני כן. אנחנו רק ידידים, תשחררו ממני.״
״ ׳רק ידידים׳, בטח. המתח המיני ביניכם מהמושב האחורי מורגש גם פה.״
״אויש, לך תזדיין,״ אמרתי.
הייתי בשקט במהלך שאר הנסיעה, כי התעסקתי בטלפון.
וגם במחשבות שלי.
״מה אתה עושה בטלפון כל כך הרבה, ווטרס? האישה המסתורית, שוב?״ איידן קרא ממושב הנהג.
״אני מזמין פיצה.״
אני חושב, שיש קצת אמת במה שאיידן ואמילי אמרו.
אני חושב, שאני נמצא בבעיה.
אני חושב, שאני כבר נמצא עמוק בבעיה.