Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 41 | הייתי שם

אליסון

הגענו לחניון של איסטון, וניית׳ן השתתק מייד.
גופו קפא.
לא הבנתי מה קורה.
״ניית׳ן? אתה בסדר?״ שאלתי.
הוא לא ענה, אז עקבתי אחר מבטו.
איש מבוגר מעט חיכה ליד האוטו שלו.
״מי זה?״
לא הבנתי למה הוא נלחץ ככה.
״אבא שלי,״ הוא ניסה לשמור על קולו יציב, אך ללא הצלחה.
הו.
עכשיו הבנתי.
״אני לא רוצה לדבר איתו עכשיו,״ ניית׳ן אמר לי.
״הוא בטח רוצה לברך אותך על הניצחון במשחק, זה יקח דקה ואז נלך.״
ניית׳ן גיחך. ״הלוואי.״
״אתה רוצה שאני אחכה פה? או בתוך האוטו?״ שאלתי.
״את יכולה לבוא איתי לדבר איתו? אני באמת לא רוצה להתמודד איתו לבד, והנוכחות שלך תרגיע אותי.״ הוא אמר.
קולו היה כל כך כן, לא יכולתי לסרב לו.
הנהנתי.
הוא אחז בידי, והתקדמנו לכיוון אביו.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

ניית׳ן

״אבא,״ אמרתי לו.
ידי אוחזת חזק בידה של אליסון.
תודה לאל שהיא איתי עכשיו, אפילו שלא רציתי שהיא תפגוש את אבא שלי בחיים.
״בן,״ אבי אמר.
הוא הושיט את ידיו כדי ללחוץ את ידי, כך שהייתי צריך לשחרר מידה של אליסון.
לחצנו ידיים.
זאת הדרך המשונה שלנו לברך אחד את השני.
לא, ״היי אבא, מה שלומך?״ או, ״היי בן, איך אתה מרגיש?״
פשוט להכיר בקיום אחד של השני, וללחוץ ידיים כמין אות כבוד.
״משחק יפה, בן.״
״תודה.״
״משחק עוד יותר יפה ללסטר.״
הנה, התחלנו.
גופי התקשח, ואני חושב שאליסון שמה לב כי היא תפסה את ידי ולחצה.
״הוא ישב על הספסל בסוף המשחק כי הוא ניסה להפיל אותי. על מה אתה מדבר לעזאזל?״ שאלתי.
״ובכל זאת, היה לו משחק יותר טוב מלך. המהלך במחצית הראשונה היה מדהים. אתה היית צריך לחשוב על זה. הוא שם לכם שני גולים,״ אבי אמר.
״אפשר פעם אחת בלי הבולשיט הזה?״ שאלתי.
אני כבר לא מתרגש מזה, אבל זה עדיין מפריע לי.
אני לא יכול להמשיך לשמוע את החרא הזה.
״אני רק אומר את האמת, ניית׳ן. ואני עושה את זה בשביל שתשתפר פעם הבאה.״
כן, ברור.
כאילו לא הייתה לנו את השיחה הזאת לפחות עוד חמש פעמים.
כל משחק מחדש אני עובר את אותו הפאקינג סיוט.
הייתי צריך להתעלם ממנו עכשיו.
הייתי צריך פשוט לקחת את אליסון, להיכנס לאוטו, ולנסוע מהמקום הארור הזה.
באמת חשבתי שהצלחתי להתחמק מלדבר איתו במשחק הזה, אבל טעיתי.
״מר ווטרס,״ קול מוכר קרא לידי.
אוי לא.
״אני אגיד את האמת, ולדעתי הבן שלך שיחק משחק מדהים. אומנם הוא לא שם שני גולים, אבל אני צפיתי רק בו כל המשחק, ואני יכולה לאשר בחיוב שהוא התאמץ כל כך. המהלכים שהוא ניסה לעשות הדהימו אותי. רייבן ניסה להפיל אותו בסוף, אבל זה לא עצר את ניית׳ן מלהמשיך לשחק, ובסוף הוא הכניס את הגול האחרון והמכריע. אם הייתי במקומך, הייתי גאה מאוד בבן שלך. הוא נכס אמיתי, וזה עצוב שאתה בוחר להשוות אותו למישהו כמו רייבן לסטר. זה ברור מי יותר טוב.״
וואו.
אליסון מגבה אותי.
אני...
אני לא יודע איך להגיב.
לא שזה משנה, כי אני לא מספיק להגיב.
אבא שלי מקדים אותי.
״ומי את בדיוק?״ אבי הרים גבה.
״אליסון גריי. אני-״
״חברה שלי,״ קטעתי אותה.
הוא יכול להסיק מזה מה שהוא רוצה.
אבי התחיל לגחך.
״רגע, אז את המורה הפרטית שלו להיסטוריה?״
היא הנהנה.
״בשבילה איימת עליי?״ הוא שאל בזלזול.
״כן.״
״כדאי שנלך, ניית׳ן,״ אליסון קראה לידי.
״את צודקת,״ אמרתי. ״תוכל לזוז בבקשה?״ אבי חסם את הדלת של האוטו.
״מה קרה לך בלחי, לעזאזל?״ הוא לא זז.
״הלכתי מכות עם לסטר.״
״עשית מה?״
״אתה יכול לזוז?״ איבדתי סבלנות.
״למה הרבצת ללסטר?״
״למה אתה מניח שאני זה שהרבצת לו? אולי זה הוא שהתחיל.״
הוא לא, אבל זה לא משנה.
הוא לא שאל למה רייבן נתן לי אגרוף, לבן שלו.
הוא שאל למה אני נתתי לו אגרוף.
זה אומנם נשמע מטומטם, אבל זה אומר משהו.
״תעשה לי טובה, ניית׳ן. הוא התחיל?״ הוא שאל בחוסר סבלנות.
״לא.״
״אנחנו נדבר על זה תכף בבית, ולא מול המעריצה הקטנה שלך,״ הוא החווה בידו לאליסון.
״איך קראת לי עכשיו?״ אליסון שאלה.
״זה מגוחך,״ אבי אמר לה. ״את נראת מגוחכת לגמרי כשכתוב על הלחיים שלך את השם של הבן שלי.״
הוא פנה אליי ואמר, ״כמו אבא, כמו בן. אתה מסובב בנות על האצבע הקטנה שלך, הא?״
״זוז. מכאן.״
איבדתי סבלנות.
הייתי עצבני.
איך הוא מעז?
אנחנו לא דומים.
אנחנו לא.
אבי סוף סוף זז, ואמר, ״יש לנו שיחה צפופה לעשות בבית. אין לך גבולות.״
פתחתי את דלת הנוסע, כדי לתת לאליסון להיכנס.
״אני לא חוזר הביתה עכשיו,״ פלטתי והסתובבתי לדלת הנהג.
אני לא יודע לאן נלך עכשיו, אבל זה לא יהיה בחזרה הביתה.
פתחתי את דלת האוטו, ואבא שלי המשיך להגיד, ״אתה כן. תחזור הביתה עכשיו! ניית׳ן-״
לא הספקתי לשמוע את המשך המשפט, כי טרקתי את דלת האוטו.
הפעלתי את מנוע האוטו, והתחלתי לנסוע.
הסתכלתי במראות האוטו, ומזווית העין שלי קלטתי את אבא שלי ממשיך לצעוק.
למי הוא מדבר בכלל?
הוא נראה כל כך פתטי.
יצאתי מהחנייה של איסטון, ונכנסתי לכביש המהיר.
מזל שלא חזרנו בהסעה כמו כולם, ושביקשתי ממוריס הנהג להביא את האוטו שלי לכאן.
אם היינו חוזרים בהסעה, הייתי חייב לחזור הביתה.
״לאן הולכים?״ אליסון שאלה לידי ממושב הנוסע.
״אני לא יודע. את רוצה לחזור הביתה?״ שאלתי.
היא הנהנה.
״אני חייבת. אמא שלי לא תחזור הביתה היום, אז אני חייבת להישאר בבית בגלל אחים שלי.״
״אה, אז אני אקח אותך.״
״תישאר איתי.״
״את בטוחה?״ שאלתי.
אני לא רוצה שהיא תציע לי רק כי לא נעים לה.
״ברור.״
״אז אני אשאר. המקום האחרון שאני רוצה להיות בו זה הבית שלי עכשיו.״
שקט השתרר באוטו.
ואז, אליסון התחילה לדבר.
״אתה יודע שאתה לא כמוהו, נכון?״
אני מהסס לפני שאני אומר, ״אני יודע.״
המחשבה הזאת כל כך מפחידה אותי.
מה אם אני כמוהו?
מה אם הוא צודק?
כמו אבא, כמו בן.
״אתה לא כמוהו. אני לא מכירה אותו בכלל, אבל רק על פי השיחה שהייתה לנו עכשיו אני יודעת שאתה לא כמוהו.״
״איך את כל כך בטוחה?״ קולי נשבר מעט.
״אני מכירה אותך, ניית׳ן. אתה נדיב. נחמד. אכפת לך ממני. אתה אוהב להגן עליי. אכפת לך מהסובבים אותך, ואתה אחד מהאנשים הכי טובים שאני מכירה.״
״שכחת שאני גם הגבר הכי חתיך שראית מימי חייך,״ אמרתי בציניות.
״ולא שחצן בכלל, הא?״ היא אמרה וגלגלה לי עיניים. ״אתה לעולם לא תתנהג כמוהו, אז תוציא את זה מהראש שלך.״
היא צודקת.
אני חושב שתמיד יהיו לי ספקות לגבי זה, אבל הייתי צריך את האישור הזה.
״את צודקת.״
״אני תמיד צודקת,״ אליסון אמרה.
הפעם, זה היה תורי לגלגל עיניים.
״מה... מה רייבן אמר לך אחרי המשחק, כשלחצתם ידיים?״ אליסון שאלה לפתע.
העצבים שלי הגיבו בהתאם, וגופי התקשח.
״זה לא משנה. זכיתי להשתיק אותו עם אגרוף בלסת.״
״אבל מה הוא אמר?״ היא התעקשה.
אני יודע שהעקשנית הזאת לא תניח לי עד שאני אגיד לה.
״הוא אמר-״ ניסיתי להוציא מהפה שלי את המילים. ״הוא דיבר עלייך ואמר דברים מגעילים.״
״עליי?״
הנהנתי.
״מה הוא אמר?״ היא שאלה.
״זה לא משנה. אני לא יכול להגיד את זה בקול.״
לשמוע את הקול שלו בראש שלי מדבר עליה....
זה לא יעזוב אותי.
אני חייב להזכיר לעצמי שזה לא שווה להיכנס לכלא בגללו.
אם אני אאבד שליטה, זה עלול להיות עצוב.
״אה,״ היא ענתה.
״אליסון.״
״מה?״
״אני יכול לשאול אותך שאלה?״
אני חייב לשאול את זה.
היא הנהנה.
שתקתי.
פאק.
״תשאל כבר.״
״קרה עוד משהו עם רייבן?״ שאלתי בקול זהיר.
״למה אתה מתכוון?״
״נפרדתם כי הוא בגד בך, נכון?״
״כן.״
״וזהו?״
אליסון השתתקה.
אך אחד מאיתנו לא דיבר.
חיכיתי לתשובה שלה, אבל היא לא הגיעה.
שיט.
לא הייתי צריך להעלות את הנושא הזה.
מטומטם, למה שהיא תרצה לדבר איתך על האקס שלה?
אבל התעניינתי.
משהו באיך שרייבן דיבר עליה במגרש הרגיש לי לא נכון.
וכשהיא דיברה איתו, לא יכולתי שלא לשים לב לרעד בגוף שלה.
״סליחה-״ התחלתי להתנצל, אבל להפתעתי אליסון התחילה לדבר.
״לא רק בגלל זה.״