Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 36 | אתה מקנא?

ניית׳ן

עד למשחק מול איסטון, החלטתי שאני אתאמן בלי הפסקה.
ביום ראשון, החלטתי שאני לא עושה לעצמי שום הנחות והתאמנתי בכל דקה פנויה שיכולתי.
השגתי אישור מהמאמן להתאמן גם בחלק משעות הלימודים.
אז הנה אני עכשיו, נגמר הלימודים שלי להיום, אבל אני נמצא במגרש ובועט בכדור.
לפחות אני עם כל הנבחרת, אז לא משעמם.
את האימוני בוקר שלי אני עושה לבד, וזה הרבה פחות כיף.
לפתע, קלטתי את אליסון בזווית העין.
התקרבתי לגדר של המגרש, כדי לקרוא לה.
ואז ראיתי שהיא דיברה עם מישהו.
מישהו שלא הצלחתי לזהות.
לא ראיתי אותו אף פעם בתיכון, מי זה?
היא צחקה ממשהו שהוא אמר.
זה לא מצא חן בעיניי.
הוא הניח את היד שלו על הגב שלה, והתקרב.
ואז הוא נתן לה את הטלפון שלו.
מה לעזאזל?
אני לא אוהב את זה.
אליסון חייכה והקלידה משהו בטלפון שלו.
הנחתי שהיא הביאה לו את המספר שלה.
התעצבנתי.
אני חייב לברר מי זה.
הוא חיבק אותה, היא החזירה לו חיבוק, ואז הוא הלך.
״גריי!״ קראתי לה בשנייה שהוא התנתק ממנה.
היא הסתובבה לכיוון המגרש, ואיתרה אותי.
סימנתי לה להתקרב.
אליסון התקרבה ואמרה, ״היי.״
היא הסתכלה עליי לעוד שנייה, ואז שאלה, ״למה אתה עצבני?״
״אני לא עצבני.״
״אתה לא אמור לבעוט בכדור במקום לדרוך עליו?״
״מה?״ שאלתי.
היא סימנה לי עם ידה לכדור שמתחת לרגליי.
ואז קלטתי שהכדור נמעך קצת בגללי.
שיט.
אני חושב שאני יכול לפוצץ את הכדור מרוב שאני עצבני.
״אז,״ היא התחילה להגיד. ״למה אתה עצבני?״
״מי זה היה?״ שאלתי.
״מה? מי?״
״מי שדיברת איתו הרגע.״
הבעת פניי הייתה רצינית לגמרי.
אליסון גיחכה, ולא ענתה על השאלה.
״נו? מי זה?״
״מישהו שאיתי בשיעור צרפתית,״ אליסון ענתה.
״מה הוא רצה ממך?״
״למה אכפת לך?״
״מה הוא רצה ממך, אליסון?״
זה באמת לא הצחיק אותי.
״הוא שאל אותי אם יש לי את השיעורים שהמורה נתנה בשיעור הקודם.״
״ו...?״
״מה?״ היא העמידה פנים שהיא לא יודעת למה אני מתכוון.
״זה לא כל מה שהוא רצה ממך.״
לא שאלתי, אמרתי.
״נכון.״
״אל תשחקי איתי משחקים, גריי.״
״הוא אמר לי שאני מוצאת חן בעיניו ושהוא ישמח להכיר אותי ולקחת אותי לדייט, ואז הוא ביקש ממני את המספר שלי.״
הבן זונה הזה.
״איך קוראים לו?״ שאלתי, מנסה לייצב את הקול שלי, אך ללא הצלחה.
״הנרי.״
״והוא איתך בשיעור צרפתית?״
״כן,״ היא אמרה. ״אתה מקנא, ניית׳ן?״
״לא,״ אמרתי במהירות.
ואז, הכדור כדורגל שמתחת לרגלי התפנצ׳ר.
פאק.
אליסון התחילה לצחוק.
״אתה בטוח?״ היא שאלה תוך כדי שהיא נחנקת מהצחוק שלה.
״טוב,״ התחלתי להגיד. ״אני לא כל כך אוהב שמישהו אחר שם את הידיים שלו עלייך.״
״הממ, ולמה זה? מי אתה בדיוק?״
״אני לא אוהב שנוגעים במה ששייך לי.״
״אז אתה קצת חיי בסרט, כי אני הולכת לצאת איתו לדייט, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות לגבי זה.״
״הו, את בטוחה?״ התגרתי בה.
״כן.״
״אם את אומרת...״ אמרתי. ״אם כי אני לא חושב שהוא יגרום לך לגמור כמוני.״
אליסון הייתה פעורת פה, אבל לא פספסה כלום.
כי היא החזירה לי כהוגן.
״הממ, שחצן קצת, לא? כדאי שאני אבדוק את זה כדי לראות אם אתה דובר אמת. אני דווקא חושבת שהוא יצליח אפילו יותר טוב. שווה בדיקה.״
עכשיו, אני הייתי פעור פה.
״את לא תעזי.״
״המממ, מה עוצר אותי?״
״אם הגדר הזאת לא הייתה מפרידה בינינו, אני נשבע שהייתי מראה לך מה עוצר אותך.״
לא צחקתי.
באמת הייתי עושה את זה.
אליסון חייכה ואמרה, ״ביי, ניית׳ן.״
אני יכולתי להישבע שהיה לה את החיוך הכי יפה בעולם.
״תיזהרי, גריי,״ הבטתי בה בפנים רציניות ככל האפשר, אבל לא הצלחתי להסתיר את החיוך שעלה על פניי.
״אתה לא מפחיד אותי, ניית׳ן ווטרס!״ היא צעקה והתרחקה לפני שהספקתי להגיב.
״היי-״ התחלתי להגיד, אבל אז ראיתי אותה מסתובבת לעברי שוב וזוקרת לעברי אצבע שלישית.
חייכתי.
השיחות שלי איתה זה הדבר האהוב עליי ביום.
״ווטרס! אתה מדבר לעצמך? תחזור להתאמן עכשיו!״ המאמן צעק לי.
״אני בא, ואני צריך כדור חדש,״ אמרתי לו.
הרמתי את הכדור המפונצ׳ר בידי.
״מה לעזאזל קרה לכדור שלך?״
שיחה אחת עם אליסון גריי.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

״אחי,״ איידן קרא לעברי כשנכנסו לחדר הלוקרים להפסקה.
״זאת הייתה אליסון שדיברת איתה מקודם?״ הוא שאל.
״לא.״
״אני ראיתי אותה.״
״טוב, כן.״
למה חשבתי שזה יעבוד עליו?
איידן טפח על גבי באהדה.
״מה?״ שאלתי אותו.
״אתה ממשיך להכחיש?״ הוא עשה פרצוף מאוכזב.
״מה אני אמור להכחיש?״
״אתה מאוהב לה בצורה.״
״אתה ממש מגזים.״
״אני לא!״ הוא מחה. ״אתה צריך לראות איך אתה מסתכל עליה מהצד. בשנייה שקלטת אותה, היית נראה כאילו ראית מלאך.״
טוב, מלאך זאת דרך אחת לתאר אותה.
״אני לא מכחיש שאני רוצה אותה,״ הודתי.
אני באמת לא מכחיש.
אני רוצה אותה כל כך.
היא לא סתם ידידה בשבילי, היא אף פעם לא הייתה.
אני נהנה מההתגרויות שלנו כל הזמן, אבל אני לא יודע מתי זה הזמן המתאים להעלות את נושא הזוגיות.
אני לא יודע אם היא בכלל רוצה.
אני לא יודע אם לי זה בכלל יתאים.
בטח לא כשאני לא בטוח שיש לי זמן לזה, ואני ממש לא רוצה לאכזב אותה.
אני לא טוב בזוגיות אמיתית.
זייפתי את זה יפה מאוד עם אווה, אבל זה לא היה אמיתי.
הזדיינו, והצגנו לעולם שאנחנו מאוהבים.
ובכל הפעמים לפני כן שהייתי עם בנות, זה היה רק זיונים.
הרגשתי שזוגיות תסבך הכל.
ובנוסף עכשיו, אחרי שאווה נהייתה אובססיבית לגמרי, אני לא בטוח מה אני מרגיש לגבי זוגיות.
אני יודע רק שאני רוצה להיות איתה.
להיות היחיד שאיתה.
״סוף סוף! אז מה הבעיה?״ איידן שאל והעיר אותי ממחשבותיי.
״יש הרבה בעיות,״ אמרתי.
״כמו?״
״מתי אני אצליח לשלב זוגיות? בקרוב אני מתחיל מבחנים לקבלה לליגה המקצועית, אם אתה זוכר.״
״עשית את זה נהדר עם אווה.״
״אתה יודע שזה לא היה אמיתי, ובלי קשר ראית איך זה נגמר. היא לא משחררת ממני או מהסביבה שלי.״
״למה שלא תנסה?״ איידן שאל.
״מה אם אפשל?״ שאלתי בכנות.
״אז? לפחות ניסית. לפחות אתה תדע מה זה להיות בזוגיות עם מישהי שאתה באמת אוהב.״
״וואו. אני לא מאמין שאתה מייעץ לי על זוגיות,״ התפעלתי.
״אני בזוגיות אמיתית, מזדיין אחד. אני יודע על מה אני מדבר, תקשיב לי.״
״ובכל זאת, לאף אחד אין מושג איך אמילי רוצה אותך,״ גיחכתי.
איידן גילגל לי עיניים.
״זה היה האימון הכי קשה שעשיתי בחיים,״ הוא אמר והתנשף.
״אתה מתלונן? אני על הרגליים מחמש וחצי בבוקר,״ אמרתי.
״אתה לא נורמלי.״
״אבל הכל יהיה שווה את זה כשנזיין את איסטון במשחק בעוד יומיים.״
איידן גיחך, ואמר, ״נכון.״
אני מרגיש מוכן לשבור לרייבן לסטר את הצלעות.
ולכל בן אחר שידבר עם אליסון.
מחר, אני אמשיך להתאמן, וביום שלישי זה הרגע המכריע.
אני יודע שציידי כשרונות ואנשים שמגייסים לליגה המקצועית יהיו במשחק.
לעזאזל, כל הפאקינג עיר תהיה במשחק.
וכל העיניים יהיו עליי.
אני אצטרך להוכיח את עצמי.
אני אוכיח את עצמי.
אני חייב להתקבל לליגה.
אין מצב בעולם שלא.
שתיתי מים, לקחתי מגבת, והלכתי לחדר המלתחות.
כשהמים זרמו מעליי, הרגשתי טוב.
אני אחזור הביתה, אוכל משהו, ואלך לישון.
ומחר, אני אעשה את הכל מחדש.
אני חייב.

-
מה חשבתם על הפרקים? תכתבו לי!!
אני יודעת שהם יותר קצרים מבדרך כלל, אבל הפרקים הבאים יהיו מעניינים.
היום של המשחק בעיקר, אז יש למה לצפות!!
אם אהבתם, אני אעריך רצח אם תדרגו 3>
בואו ננסה להגיע ל20 דירוגים❤️