אלין-
היא הרסה לי את כל החיים ובגללה אני עוזבת.
אני מרגישה הרוסה.
אפילו קטלינה החברה הכי טובה שלי לא טרחה לבדוק מה שלומי ביום הזה.
ואז פגשתי אותו, הגבר שהציל אותי.
השאלה שלי היא:
האם הוא בכלל אמיתי?!
ברנדון-
אני הילד ״המושלם״.
אני משחק בכדורסל וממש...
⚠️TW⚠️: התאבדות ודיכאון. דברים קצת קשים לקריאה אבל גדול עליכם❤️ איך אני מתאר את עצמי לפי מה שאומרים עליי? מושלם, בלי בעיות, עשיר, ספורטיבי ועוד מליון דברים. בכללי פשוט מושלם. אבל אני ממש ההפך. בעצם הייתי ככה פעם בתחילת הקריירה שלי. אבל באמצע פשוט הכל השתנה. אף פעם לא יכולתי לשכוח את זה. העברתי עוד אימון בכדורסל והלכתי הביתה, התעלמתי מאבא שלי ועליתי לחדר וישר הלכתי לישון. לא יכולתי לחכות להתעורר מחר!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זההיהעודניצחוןבקבוצהשליוזהבאמתהיהמשחקמדהים! ״כלהכבודברנדון! עודמשחקנהדרבזכותהקליעההאחרונהשלך! כלכךגאהבך״המאמןאמרלי. ״תודהרבהרבההמאמן״עניתילו. ״קאויבבקשהברנדוןבני, קראליסיימון״ הואאפילוקוראליבני. אניכלכךגאהבעצמי! **** הגעתיהביתהבשיאהריגושיםעדשראיתיאתאבאשלימעלגופהשלאמאשלי, כשהיאמתה. ״מ..מהקו..קו..רה״בלעתיאתרוקיורקאזהצלחתילדברשוב.. ״פה? אבאלמהאמאמתה?!!״ ״א..אנילאיודע. אויבני.״ענהליאבא. ״פשוטחזרתיהביתהוראיתיאו..אותהככה, נראלישהיא.. התאבדה.״ **** התעוררתי כולי מזיע. אחרי החלום שלא עוזב אותי כבר יותר בשנתיים. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 4:23 לפנות בוקר. אבא השתנה מאז אמא לנצח. התכוננתי ללא יודע לאן, פשוט הייתי צריך לצאת מפה וללכת להליכה. השעה הייתה מוקדמת מדי והמכון כושר היה סוגר עכשיו. אז התכוונתי ללכת להליכה ארוכה עד לסוף השכונה. בגלל שאני גר בווירג׳יניה לינצ׳ברג החוף רחוק מדי. התקלחתי, התלבשתי, שמתי בושם וירדתי למטה. לא הייתי מופתע כשראיתי את אח שלי למטה ער. אני ילד אמצעי יש את אח שלי הקטן מייקל, ואת אח שלי הגדול ג׳ורג׳ שבמקרה חזר אחרי מה שקרא עם אמא. הוא תמיד מתנהג בכאילו שהוא הבוגר פה. הוא טוען שאמא כנראה הייתה בדיכאון ולכן היא התאבדה אבל אני לא מאמין בזה, ואם הוא היה פה כל הזמן הזה הוא היה מבין אותי. אני אשקר אם הייתי אומר שלא ציפיתי שיהיה ער בשעה כזאת, הוא תמיד מתעורר בשעות כאלה כדי לדבר עם חברים שלו שנמצאים בישראל. ״בוקר אח צעיר״ אמר ושיחק לי בשיער. ״ג׳ורג׳ אתה חייב להפסיק עם השיער הזה שלי. זה כבר לא מצחיק. ואתה יותר גדול ממני רק בשלוש שנים אז תירגע ומהר.״ עניתי לו בתוקפנות. הוא לא יודע כלום עליי. ״טוב מה שתגיד״ ענה לי ״למה אתה ער בשעה כזאת ברנדון? כל כך מוקדם.״ ״ככה״ ״אוי אח תפסיק עם זה״ ״עם מה בדיוק אה? אתה לא יודע כלום עליי.״ ״אני יודע המון ברנדון, אני איתך שנתיים.״ ״מה שתגיד אני יוצא לריצה, אחזור מתי שבאלי.״ ״נו מה, תשאיר אותי לבד עם אבא? אתה יודע איך הוא מרגיש מאז אמא נכון?״ ״סבבה שירגיש ביי יצאתי, יש אוכל במקרר״ ויצאתי. הוא לא יודע עלינו כלום ופתאום נכנס לנו לחיים. ממש יופי. **** הייתי כבר בסוף השכונה ושם מצאתי אותו סוף סוף נזכר להראות את עצמו. חבר הכי טוב שלי. לודן, או בקיצור לוד (אל תשאלו על השם ההורים שלו קצת משוגעים, חוץ מאמא שלו היא ממש אהבת אותי!). ״הופה הופה מי נזכר להתעורר ביום שכזה?״ שאלתי בקולי קולות בכאילו שאני לא יודע. ״אחי מה אתה רוצה השעה 6 בבוקר, תרגיע מה זה כל האנרגיות האלה?״ ענה לי. רגע מה? הלכתי כל הזמן הזה? זה איזה שעה וחצי. כל הכבוד לי אני חוזר להיות בכושר. ״טוב טוב יאללה חבר אני יכול להיכנס? אמא שלך כבר התעוררה או לא?״ שאלתי אותו. ״כן כן אחי היא ערה כבר מחמש מחכה שתבוא. אתה חייב להפסיק להטריד את אמא שלי לגבי זה באמת. היא ממש מסכנה ואז אני חייב להצטרף אליה.״ ענה לי בשיא העייפות. ״טוב טוב אחי בוא ניכנס כבר לוד אמא שלך מחכה לנו.״ נכנסנו ואיזה קבלת פנים חמים קיבלתי. נשבע שאם היא לא הייתה כפולה ממני בגיל הייתי מתחתן איתה. ״בוקר טוב חמודיי מה עוד פעם לא הצלחת לישון?״ היא היחידה שהייתה פה בישבילה אחרי אמא טוב אולי גם לוד. אבא נכנס לדיכאון, אח שלי עוזר רק לו ואני צריך לעזור למייקל. ״בוקר טוב גם לך גברת גיב״ גם שם משפחה לא וואו ראיתם מה זה? ״כן לא הצלחתי כל כך לחזור לישון אז באתי אליכם.״ ״אוי מתוק שלי, שב ואכין לשניכם משהו לאכול.״ ישבנו ואכלנו, דיברנו ושתינו. אני פאקינג מת על הבית הזה!
