הדמות המשנית

פרק 18- אלין

הגיע הזמן לשיעור ראשון של הריקוד שלי. למה זה מוקדם בבוקר?לא יודעת. זה כאילו עכשיו 12 וזה נמשך שתיים. אבל בכל זאת כל כך התרגשתי.
ירדתי למטה וקראתי לאמא שלי.
״מאמא, זה זמן לשיעור יש סיכוי את מורידה אותי שם?״ שאלתי אותה.
״סבבה״ היא ענתה בקול יבש. לא הבנתי מה קורה פה. כולם היו בשקט כבר חשבתי שמישהו מת. כאילו כולם מתרחקים אחד מהשני.

עלינו לרכב והתחלנו לנסוע, כל הנסיעה הייתה שקטה. בשלב כלשהו נמאס לי והדלקתי מוזיקה. זה אפילו לא עזר טיפה. כל הקטע שאני בכלל לא יודעת מה קרה, עשיתי משהו? אמרתי משהו? אחותי רבה עם אמא שלי? אני רבתי עם אחותי? בגלל הציונים? הראש שלי כבר כאב מרוב כל השאלות. אחרי משהו כמו 10 דקות של נסיעה הגענו. אמא החנתה וישבה,חיכתה שאצא. אבל לא יצאתי. אני לא יוצאת עד שאני לא מבינה מה קורה פה.
״מאמא, מה קרה?״ שאלתי אותה.
״כלום, צאי״ היא אמרה בעצבניות.
״אוקיי אני אצא״ החזרתי לה בעצבנות, מה היא רוצה ממני היום?

נכנסתי לסטודיו ולמזלי הגעתי בין הראשונים. החלטתי לשים את התיק שלי עם הדברים בצד ולהתחיל להתמתח, חמש דקות עברו והשתעממתי, החזקתי את הטלפון וראיתי טיקטוק. השעה הייתה כבר 6:23 והשיעור מתחיל ב6:30 אז היה לי עוד שבע דקות להנות לבד. באמצע הטיקטוק אני רואה מישהי מדליקה את המוזיקה. זה היה טוב. זה היה קיצבי. ישר התחלתי לזוז. הזזתי את הכתפיים מצד לצד ופשוט נהניתי בזמן שדיברתי עם חברות שלי מישראל.
״מי זאת?״ שמעתי מישהי אומרת בצד השני של החדר לחברה שלה.
״אין לי שמץ״ היא אמרה. הם הסתכלו עליי בכאילו שאני חייזרית. הסתכלתי בחזרה. הכל נהיה רועש. נכנסה קבוצה ענקית של בנות, ברגע הזה היינו משהו כמו 15 בנות בתוך חדר. הסתכלתי על הטלפון שלי מהר ושמתי לב שזה 6:28 עוד שתי דקות ונתחיל השיעור. פתאום נלחצתי. הכנסתי את הטלפון שמתי נעליי ריקוד שביקשו ממני לקנות קשרתי שיער לקוקו מהיר וקמתי.
״היי״ אמרה מישהי. היא נראית מוכרת. נראלי ראיתי אותה במסדרון בבית ספר השבוע.
״היי״ עניתי בחזרה. היא נראתה כאילו היא באה להגיד עוד משהו אבל אז המורה נכנס. כן מורה. בן. קיללתי לעצמי בשקט. מורים בנים אף פעם לא אוהבים אותי.
״שלום בנות. תגידו שלום לתלמידה החדשה שלנו, אלין.״ הוא אמר וכל הפרצוף שלי הפך לאדום. אני שונאת להיות זאתי שכולם מסתכלים עליה. שמעתי כמה מלמולים שאמרו ׳היי׳ אליי וחייכתי לכל מי ששמעתי. ״אז אלין, אנחנו כבר התחלנו ללמוד ריקוד חדש, אבל נעצור את זה ואני רוצה שתראי לנו מה את יכולה לעשות. מוכנה?״ הוא חיכה שאני אהנהן והמשיך. ״בנות, בבקשה בואי תראו לאלין כמה דברים שאתם יכולים לעשות והיא תצטרך לחכות אתכן. מוכנות?״ כולם הנהנו ופתאום מישהי ששאלה את חברה שלה מי אני מקודם התקדמה. היא ירדה לשפגט בנות. רק הבעיה שהיא עשתה את זה על רגל ימין. אני גמישה ברגל שמאל. כל כך דאגתי שהמורה יגיד שזה לא נחשב, אבל בכל זאת ירדתי לשפגט בנות על שמאל. הילדה הבאה עשתה שפגט בנים. גם אני עשיתי שפגט בנים. הבאה עשתה פירואט. אז אני גם עשיתי אחד. זה נמשך ככה עד שכל ה14 בנות סיימו ׳לבחון׳ אותי וכולם מחאו לי כפיים. ״כל הכבוד אלין. יפה. עכשיו אלין בבקשה לכי תשבי ותסתכלי על הריקוד שעשינו, בשיעור הבאה תנסי להצטרף לבנות. אבל עכשיו את יכולה לשבת.״ המורה אמר והסתובב לבנות. ״למקומות, שלוש ארבע ו.. אחד שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע שמונה ואחד שתיים...״ הוא התחיל ללמד ואני פשוט ישבתי שם. לשעתיים ישבתי והסתכלתי. ולמדתי כמעט הכל.