פרק 6- אלין

221 12 3
                                    

היום הראשון ללימודים.
אני כל כך מפחדת!
עמדתי מול השער של הבית ספר לאיזה 5 דקות ומרוב פחד לא יכולתי לזוז. כמובן שאחותי ישר נכנסה ולא חיכתה לי...
עד שהגיעה מישהיא שנראת ממש יפיפיה.
היא נראתה כמו הנסיכות שבאגדות! בלונדינית עם עניים כחולות, עור חלק וזוהר, רזה בקטע מדהים ושלא נתחיל לדבר על הבגדים שלה! הם יושבים עליה נדיר!
״בוקר טוב״ אמרה לי ״את הילדה החדשה נכון? את בכיתה ט3 נכון?״
״בוקר טוב, כן וכן״ אמרתי לה וצחקתי.
היא צחקה גם ואז הוסיפה ״אז את איתי באותה כיתה! איזה כיף!! אז קוראים לי אליס נעים להכיר״ היא לחצה לי את ידי. ״את כנראה אלין. בואי ואני אראה לך איפה זה״
״בסדר גמור״ עניתי לה.

הלכנו (הרבה) ואני נשבעת שהמקום הזה ענק!
כשהגענו לכיתת מדעים היא עצרה.
היא הסתובבה ואמרה לי ״זה החדר שלנו ליום הראשון, אחרי זה תקבלי מערכת ואז אני אראה לך איפה כל חדר. כל דבר!״ אמרה בשיא הריגושים עד כדי כך שנדבקתי ממנה בזה.
״יאי, אז אנחנו כאן לכל היום?״ שאלתי.
״כן, בואי אני אכיר לך את החברות שלי!״ תוך כדי שדיברה נכנסנו לכיתה ״אני כל כך מתרגשת! מגיעים אלינו פעם באיזה עשור תלמיד חדש, אז את די מקרה נדיר פה״ אמרה לי. וכשראתה שאני ממש לחוצה אז היא הוסיפה ״אוי אל תילחצי יהיה כל כך כיף תאמיני לי! אני אכיר לך את כולם בואי אחרי״
הלכנו לקצה הכיתה והסתכלנו על כולם.
היא הצביעה על חבורה שלובשת שחור ״אלה העבריינים אל תתקרבי אליהם!״
״אוקיי..״ עניתי
היא הצביעה על חבורה של בנות שלובשות רק ורוד פוקסיה, אני לא צוחקת, ורוד פוקסיה. ״אלה הנואשות לחבר, וגם הילדותיות. בקיצור הן מפגרות, אנחנו קוראים להן: פיק מיות.״ אמרה לי.
היא הצביעה על חבורה של חנונים. איך אני אתאר אותם? מכוערים חצ׳קונים ספרי לימוד ומבחנים על תחילת השנה. שאלוהים יעזור לי!
״הם החנונים״
״הם החנונים״ אמרנו באותו הזמן והתפרקנו מצחוק.
כשנרגענו היא הצביעה על חבורה שנראית מושלם בדיוק כמוה. ״אלה החברים שלי! בואי אני אכיר לך אותם״
הלכנו אליהם, אבל בדיוק לפני שהגענו צצו חבורת בנים שווים ברמות! שרירים ענקיים, פרצוף יפה, עם כדורסל ביד. רגע למה שהם יחזיקו כדורסל ביד? זה מוזר.
״אלה השווים! חוץ מברנדון! ממנו תזהרי.״ היא הצביעה על ילד גבוה מאוד, שרירי מאוד, ונאה מאוד. היה לו שיער חום בתסרוקת של פאקבוי ועניים ירוקות. כולם ממש השתקקו כשהוא נכנס. הוא דיבר עם חבר שלו ואז הוא הסתכל עליי ואני אליו ונשארנו ככה לשעות, אולי אפילו דקות אבל זה הרגיש כמו שעות. היה משהו מיוחד בילד הזה. הרגשתי שאם אני אסתכל אליו מספיק זמן אני אגלה מי הוא. אבל כלום. המשכנו להסתכל אחד על השני עד שנזכרתי איפה אני ועם מי אני.
״למה שאני אזהר ממנו?״ אמרתי כשאני עדיין מביטה בו ( הוא הפסיק לצערי).
״תאמיני לי לא כדאי לך, הוא אוהב לשחק משחקים עם בנות..״ ענתה לי.
״אני אוהבת לשחק משחקים..״ מלמלתי, למזלי היא לא שמעה אותי, לא חסר לי שתחשוב שאני איזה משוגעת.
*המשך אחרי התמונה*

אחרי שהיא הכירה לי את כולם ישבנו עם החברים שלה (והם היו מעצבנות!)

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

אחרי שהיא הכירה לי את כולם ישבנו עם החברים שלה (והם היו מעצבנות!).
למה הם היו מעצבנים? כי הם לא הפסיקו לרדת אליה והיא פשוט נתנה להם לעשות את זה! ובנקודה כלשהי נשברתי.
״די כבר לרדת עליה, חבורה של נבלות אתם לא מתביישים בעצמכם?!״ ברגע שאמרתי את זה הרגשתי בכאילו שכל הכיתה רק מסתכלת עליי. יופי הגיע הזמן ללמד פה מישהו לקח. עם חברים שלי לא מתעסקים!
״אלין זה בסדר באמ..״ קטעתי אותה כי אני לא אתן להם לדרוך עליה ככה!
״לא זה לא. מה היא עשתה לכם תגידו לי אה? כלום ושום דבר נכון? אז די למצוא כל דבר כדי לעשות עליו סיפור! כמו למשל אנאדריאנה מה את מתלוננת על הדיבור שלה?! היא מדברת נורמלי! ואתה ג׳ון אתה חושב שלאף אחד אסור להגיד לך משהו כי אתה גיי שעדיין בארון?!״
״א..איך ידעת את זה?״ אמר ג׳ון בקול רועד.
״אה פתאום אתה מפחד? כי זה ממש לא כאב לך כרגע לקרוא לאליס מכוערת או שמנה או חסרת סטייל נכון? ואת ג׳וליה את כזאת ״שברירית ומסכנה״ נכון? אז חדשות רעות לא את לא! את לא עברת שום דבר בחיים שלך סבבה? אף אחד מכם לא! אז סתמו תפה שלכם וזהו! תתמקדו בעצמכם!״ אמרתי ופשוט ג׳ון יצא בדמעות וג׳וליה פשוט התחרפנה. אבל לרעתה כשהיא באה להרביץ לי בדיוק המורה נכנסה. אופסי.
״ג׳וליה?! ככה את אומרת שלום לתלמידה החדשה שלנו?! תתביישי בעצמך! עכשיו רדי למזכירות ותשבי שם עם ג׳ון. ותתכוננו לשיחה רצינית מאוד! השנה נגמרו המשחקים אתכם!״ צעקה עליה המורה.

(פרק ארוך יותר לכבוד זה שלא הייתי פעילה🥲)
אמלה אתם מטורפים!! איך בשניה עלו לי המספרים של הקרואים של הספר❤️🫶🏻
אוהבת מלא מלא💕
תהנו בפרק🫶🏻

הדמות המשניתWhere stories live. Discover now