הדמות המשנית

פרק 10-אלין וברנדון

אני לא יכולה להסביר כמה אני סובלת עכשיו.
בשניה שהוא הלך רצתי לשירותים. ובאמצע פגשתי את אליס. מהמם. פשוט נהדר.
״אלין.. אני לא התכוונתי..״ אמרה אליס. אבל לא רציתי לשמוע אותה. לא רציתי לשמוע אף אחד.
״תחסכי ממני את ההתנצלות שלך״ אמרתי ועקפתי אותה בשביל להגיע לשירותים. אבל היא לא וויתרה ועדיין רדפה אחריי.
״נו אלין, תני לי להסביר את עצמי״ אמרה.
״תסבירי לכוסאמשלך״ אמרתי בעברית כי היא לא מבינה.
״מה אמרת?״ אמרה לי בשאלה.
עצרתי נשמתי וחייכתי ״כלום כלום.״ ואז נשמתי נשימה עמוקה ובאתי להגיד לה משהו אבל היא קטעה אוצי.
״טוב נו דיי. אל תתבכייני. בבקשה אני עוברת מלא עכשיו. את מתנהגת כמו..״ היא לא סיימה את המשפט. ובמקום זה גמגמה.
״מה אמרת?״ שאלתי בעצבנות. כי ידעתי מה היא עומדת להגיד. ״אני איתך סיימתי.״ אמרתי לה בעצבנות ופניתי ללכת.
היא תפסה את היד שלי ולא נתנה לי לעבור. ״נו אלין בבקשה..״
״מה את משוגעת?! תעזבי לי את היד יבת אלף. אל תגעי בי ככה בחיים! ברור לך?! אחרת זה יהיה הסוף שלך!״ לא הייתי מהסוג המרביץ אבל אחרי מה שקרה בישראל? יש לי תראומות ואני לא מגזימה.
*פלאשבק*
פתחתי את עניי אחרי שהבנות פירקו אותי מכות.
״זה כל מה שיש לכן? ממש ריחמתן עליי הפעם.״ אמרתי בהתגרות.
בשנה האחרונה הבנות בכיתה שלי משתגעות. אולי הורמונים או משהו אבל הו תמיד מחפשות עם מי לריב, או למי להרביץ ועוד מליון דברים אחרים. ואיזה קל זה להפיל את כל זה על הילדה הקטנה עם כוח קטן שמפחדת לדבר. אני הכוונה.
״סתמי סתמי ילדה קטנה.״ אמרה מישהי מהן ובעטה בי עוד פעם.
״איזה נוח זה לקרוא לי ילדה קטנה נכון?״ אמרתי והמשכתי בהתגרות ״כי אתן ממש לא קטנות בשום בחינה״ אמרתי ובאתי לעקוף אותן אפילו עם כל הכאבים המטורפים שיש לי בגללן. אבל בדיוק כשבאתי ללכת ולצאת מהשירותים אחת מהן תפסה לי את היד חזק ופשוט דפקה לי בוקס בפרצוף. המילים היחידים שחשבתי אליהם היו תהרגו אותי. בשמחה.
*סיום פלאשבק*
״אלין הכל טוב? את נעלמת לי לרגע.״ אמרה כשחזרתי למציאות.
״כן אליס, בכאילו שאכפת לך״ עניתי לה.
״נו בבקשה אלין, תסלחי לי.״
״למה?״
״מה למה?״
״למה לי לסלוח לך?״
״מה?״
״מה מה?״
״אלין נו תסלחי לי״
״לא״
״כן״
״לא. סופית״ אמרתי ועקפתי אותה ( אולי דחיפה קטנה ) כי ברגע שהלכתי ממנה היא הייתה על הרצפה. בוכה. בכיינית.

*ברנדון*
מה לעזאזל קרה פה הרגע?
למה נעלבתי ממנה בדיוק? אני רגיל שאנשים אומרים לי דברים כאלה אפילו אני אומר את זה לעצמי. אבל משום מה לקחתי את זה קשה. אין לי שמץ למה. אחרי שיצאתי היא באה אחרי. ואני לא חושב שזה מגיע לי שתבוא אחרי. רציתי לצרוח. רציתי לבכות. רציתי להרביץ. ברגעים כאלו אמא שלי הייתה לידי. ואז אבא שחי היה מצטרף אליי. אבל אמא שלי החליטה לשים קץ לחייה. נהדר.
אני לא מאשים את עצמי על זה שאמרתי לה שאני לא רוצה ממנה כלום. הייתי צריך זמן לבד. להבין למה היא התנהגה ככה אחרי שקראתי לה נסיכה. בדרך כלל בנות מתות כשאני אומר את זה. הן ממש נופלות לרגליי והיא לא.
אחרי שברחתי הלכתי הביתה אפילו שזה 20 דקות הליכה לא היה אכפת לי. הייתי צריך את זה. ולמזלי הבית היה ריק. אז נכנסתי עליתי למעלה לקחתי את האגרטל של אח שלי ג׳ורג׳ וזרקתי הכי חזק על הקיר. נמאס לי מהחיים שלי.

התעוררתי בבוקר כשאני במיטה.
לא הבנתי איך הגעתי לשם כי ישנתי על הספה, כנראה בלילה התעוררתי והלכתי למיטה. התכוננתי לבית ספר והלכתי להעיר את מייקל, אבא וג׳ורג׳ כבר היה ער. אבל כמובן שהוא לא יתרך עכשיו להעיר את הבית אז אני חייב לעשות את זה.
״בוקר טוב מייקי״ אמרתי לאחי הקטן כשנכנסתי אליו לחדר. להפתעתי הוא היה ער.
״בו..בוקר ט..טוב״ אמר בקול רועד.
״מה קרה מייקי?״ אמרתי והסתובבתי אליו ״אוי״ אמרתי והסתכלתי עליו. עם עיין נפוחה ושפה פתוחה.
״זה כ..כלום״ אמר מייקי בכל מפחוד.
״מי זה?״ אמרתי בקול תקיף ״זה אבא?״ אמרתי בכעס רציתי קלפרק את כל מי שפוגע באחי.
״לא לא!״ אמר
״אז מי?״
״ג׳..״
״ג׳ורג׳?!״
הוא הנהן.
אוי שיט.

סליחה על הפרק המאוד קצר הזה!
וגם סליחה שאני ל מפעילה אין לי זמן❤️
תהנו בפרק❤️