אלין-
היא הרסה לי את כל החיים ובגללה אני עוזבת.
אני מרגישה הרוסה.
אפילו קטלינה החברה הכי טובה שלי לא טרחה לבדוק מה שלומי ביום הזה.
ואז פגשתי אותו, הגבר שהציל אותי.
השאלה שלי היא:
האם הוא בכלל אמיתי?!
ברנדון-
אני הילד ״המושלם״.
אני משחק בכדורסל וממש...
כבר היינו באמצע הדרך, וכמובן שאמא שלי לא הסכימה לי להגיד להתראות לאבא שלי. התחלתי להשתעמם אז בישביל שאני לא אשתעמם ממש ואז אני אבכה כמו שקרה לי פעם (סיפור ארוך), הוצאתי את הספר שאני קוראת עכשיו, זה עוזר לי להעביר זמן. אף אחד חוץ מאלה שקוראים באמתספרים לא יבין את זה שלקרוא ספר זה כמו להיכנס לעולם אחר, אפילו אם זה נקרא לברוח מהבעיות שלי, ספר פשוט עוזר לי להתמודד עם המצב. במיוחד עכשיו. אז שמתי אוזניות, הוצאתי סימניות, את הספר ושמתי שירים על פול ווליום כך שלא שמעתי שם דבר. או יותר נכון לא שמעתי את אחותי מתבכיינת, התחלתי לקרוא וככה העברתי את הזמן. בזמן מה התעייפתי וסגרתי את הספר והמשכתי להקשיב למוזיקה. בשלב מה כנראה נרדמתי כי הדבר הבא שאני זוכרת זה כשאמא שלי העירה אותי ואמרה לי שהגענו. *המשך אחרי התמונה*
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי למחוץ למכונית ואז הכל התחיל שוב.. ״יש לך מזל שאחותך עדיין ישנה אחרת היה פה ממש בכי״ אמרה לי אמא. לא היה לי כוח להמשיך לריב איתה אז פשוט הנהנתי ולא דיברתי איתה, אין לי כוח אליה עכשיו. *כעבור כמה זמן* נכנסנו ואמא שלי השתמשה בשיטה שלה ושיקרה שהיא חולה או משהו לא יודעת מה, ואז כשזה לא עבד היא לקחה אותי כדוגמא. ״הילדה שלי חולה! אתה לא רואה? תסתכל על היד שלה! היא לא יכולה לחכות את כל התור הזה!!״ אמרה אמא בזלזול. ״אה.. אוקיי גברתי בבקשה תיכנסו״ ענה השומר שראיתי שפשוט סבל ממנה. ברגע שהלכנו דחפתי את היד שלי ממנה. ״אמא את נורמלית? למה את משתמשת במחלה שלי כתרוץ?! סבבה הבנו חליתי כשהייתי בת 5 וחצי אבל עכשיו אני כמעט ולא מרגישה את זה, פלוס אני בת 14 זוכרת? אני לא ילדה קטנה.״ אמרתי לה. פשוט נמאס לי ממנה. ״בסדר בסדר תרגיעי״ ענתה לי אמא. ״טוב אמא אפשר להתקדם כבר? בלי כל הדרמות האלה של אלין.״ אמרה אשלי. ״יאללה תתקדמו לדיוטי פרי״ אמרה אמא. נכנסנו ורק אז קטלינה נזכרה להתקשר אליי. יופי. ״אומיגד את לא ענית לי אליןןן״ אמרה לי כשעניתי. ״לא התקשרת״ אמרתי לה בחוסר עניין מוחלט. ״אוי מה קרה?״ ״מה קרה את שואלת אותי?״ ״אוי שחכתי שהיום את טסה״ ״שחכת?! את נורמלית?״ אלין תנשמי ״אוקיי הכל טוב פשוט ביוש אני אתגעגע״ ״ביוש! וואי את לא נורמלית. חברה הכי טובה שלי עוברת ואת פשוט אומרת לי ביוש? אוי כולם צדקו לגביך״ ״מה?! אני עוברת! לא את!! תביני את זה. וגם מה כולם אמרו לך עליי בדיוק תגידי לי? כל חיי התיחסת אליי כמו איזה משחק. זהו אני גמרתי איתך.״ עניתי. ״נו אלין אבל רג-״ ניתקתי. טיסהמספר A21 בבקשהבואולשערמספר 5 קראו בקריזה. טוב הנה הכל באמת מתחיל. הבכי עולה לי ואני פשוט מתחילה.. לבכות.
