הדמות המשנית

פרק 13- אלין

מאמא- כינוי לאמא
התעוררתי מוקדם מכולם. הבית ספר מתחיל מרבע לתשע אבל התעוררתי במיוחד בשבע כדי שאוכל לדבר עם כולם ולהתקלח.
נכנסתי למקלחת והתקלחתי מהר.כשסיימתי לקחתי אצ המגבת והלכתי לחדר שלי. הסתכלתי במראה ומשום מה לא אהבתי את מה שראיתי. אף פעם לא חשבתי שאני שמנה, פשוט נראתי פתטית מדי.
״איכ״ מלמלתי לעצמי ואז נזכרתי במשהו.
חיפשתי במגירות חיפשתי בכל מקום ואז נכנסתי לחדר ארונות שלי ומצאתי. מצאתי את המחדד שלי.
״זה יעזור״ אמרתי לעצמי. לקחתי את המחדד נעלתי את הדלת ועמדתי מול המראה.
״אל תעזי לבכות פתטית שכמוך!״ אמרתי לעצמי תוך כדי שפיקדתי את המחדד ובידיים רועדות.
״אלין די, את יכולה זה רק כאב אחד. זה יעזור.״ אמרתי לעצמי אבל קול אחר במוח שלי אמר לי לא לעשות את זה. אבל הקול שלי השתיק אותו והיה הרבה יותר חזק ממנו.
עמדתי מול המראה לקחתי את בין הירכיים שלי איפה שתמיד יש לי שפשוף בגלל הירכיים המגעילים שלי וחתכתי. חתכתי לי את הורידים פעם ראשונה. אפילו לא את הורידים. התחשק לי לצרוח. אבל לא צרחתי. במקום זה שמחתי על הכאב הזה. עשיתי 3 חתכים. 3 בדיוק. והתענגתי על זה. אף אחד לא יבין את התחושה הזאת.
עצרתי הכל והלכתי להתלבש. כשסיימתי שרף לי. אבל לא היה אכפת לי. לא היה אכפת לי מכלום תאמת. ישבתי על המיטה והתקשרתי לאבא שלי.

כל השיחה בערבית*
״שלום מתוקה מה קורה? בוקר טוב לך״ אמר לי אבא. תמיד משמח אותי לשמוע אותו. זה מוכיח לי שהוא לא מוותר עליי כמו כולם.
״צהריים טובים לך אבא״ בגלל הבדל שעות יצא שאצלי השעה שמונה ואצלו השעה שלוש. ״איך אתה? איך כולם?״ שאלתי אותו. ״הם בסדר גמור גם אני. אני מתגעגע מלא מלא״ אמר לי.
״אני שמחה לשמוע. טוב אני חייבת ללכת לארגן את התיק שלי. אני אתקשר לך בהפסקה שלי בסדר?״ אני מתקשרת לאבא שלי כל בוקר ובהפסקה ולכל מי שמבקש ממני מהחברים שבישראל בהפסקות.
״בסדר מותק. ותזכירי ואחותך להתקשר אליי בסדר?״
״בסדר טוב ביוש. אוהבת מלא״
״אני אוהב אותך יותר״ כשהוא אמר את זה חייכתי. אני יודעת בדיוק מה הוא מנסה לעשות. וזה מצליח.
״לא אני יותר״
״לא אני יותר״
״אני יותר״
״אני יותר.״
״טוב אני מסכים איתך.. אני יותר״ הוא אמר ואז צחק. כמה התגעגעתי וצחוק הזה.
״טוב ביוש אוהבת!״ אמרתי וסגרתי את הקו.

*חזרנו לאנגלית*
״בוקר טוב מותק איך שינת?״ אמרה לי אמא כשירדתי.
אני כבר הייתי מוכנה ליציאה וכמו תמיד לקחתי לי כריך לאכול על הדרך. ״הכל טוב מאמא* את מסיעה אותנו הבוקר? או שבעלך?״ שאלתי אותה כי באמת אין לי כוחות לזה כבר.
״דיי מותק הוא יכול להיות כמו אבא שני שלך..״ היא באה להמשיך אבל אני קטעתי אותה.
״לא הוא לא. ועכשיו שאלתי אם את מתכוונת להסיע אותי או הוא!"
״טוב טוב אני מסיעה אותך. בבקשה לכי תזרזי את אחותך.״
״אוקיי!״
עליתי למעלה ובדרך היה פח. הסתכלתי על הכריך שלי. ופשוט זרקתי. אין לי כוח לאכול היום.
״אחותי בואי כבר!״ אמרתי לה.
״כבר באה!״ ענתה לי. היא הייתה בשיחה עם חבר שלה. כן השיגה חבר השבועיים. נדיר.
״נו! חבר שלך יחכה! בואי כבר.״ אמרתי לה בלי כוח. ״אם את לא יוצאת אני נכנסת יש לך עשר שניות.״
״לאלאללאלא אל תיכנסי דקה ואני באה.״ היא אמרה אבל כבר היה מאוחר מדי. ספרתי לאחור עשר שניות ונכנסתי. טעות חיי.
מה ראיתי אתם שואלים? את אחותי עם רק גוזיה ותחתונים (שהספיקה ללבוש אותם עד שהגעתי) עם מצלמה מלפניה.
״אמרתי לך לא להיכנס!״ היא צעקה עליי. אבל לא היה אכפת לי.
״מה לעזאזל?!״ התעלמתי ממנה ונכנסתי לחדר שלה. לקחתי את הטלפון שלה וראיתי תמונות שלה. ערומה.
״אל תגלי לאמא בבקשה!״ היא התחננה.
״בסדר בתנאי שעכשיו אני מוחקת את זה ואם אני תופסת אותך שוב את בבעיה!״
״בסדר בסדר!״ נכנסתי לגלריה ומחקתי כל תמונה שמצאתי שהיא ערומה בה ולקחתי איתי את הטלפון שלה.
״את מקבלת את זה בחזרה למטה. יאלה תתלבשי.״
״אבל הבטחת שלא תראי!״
״אני לא אראה! אלוהים תרגיעי.״ אמרתי וירדתי. היא באה למכונית אחרי חמש דקות.

כשהגענו ירדתי מהמכונית אבל אמא שלי עצרה אותי כשהייתי בשער.
״מה?״
״בבקשה תדברי עכשיו עם דודה שלך בסדר? היא ממש מודאגת. לא דיברת איצה שבוע שלם.״
״בסדר אמא. ביי.״ אמרתי ונתתי לה נשיקה.
״ביי מותק.״ היא אמרה והלכה.
הסתובבתי להסתכל על הסיוט שלי. הבית ספר הזה. אתמול לוד פתח קבוצה של כל הקבוצה שלנו. קבוצה 4 קראו לנו עד שנבחר שם. אבל הבעיה שברנדון לא בוחר שום דבר. וצריך שכולם יצביעו. עליתי למעלה לכיתת מדעים לשיעור הראשון. שם נפגשתי עם כל הכיתה שלי.
ישבתי במושב הקבוע שלי ליד ליזי ודיברנו שם עד שהבנים נזכרו להופיע.
״טוב ברנדון איזה שם יותר טוב? החמישייה.״ ליזי אמרה בקול של גועל ולוד הסתכל עליה בצורה מעליבה ״או המלכים?״
״לא זה ולא זה. בחייאת אתם תבחרו אבל בבקשה שום דבר משני אלה. אנשים צריכים להסתכל עלינו בהערצה.״ ואז זה הכה בי.
״רגע רגע. לכולם פה יש אחים גדולים נכון? חוץ ממני.״ אמרתי.
״כן״
״כן״
״כן״
״כן״
הם אמרו ביחד. ״אתם ברצינות לא תיאמתם שתגידו ביחד?!״ אמרתי בפלא וכולם הזיזו את הראשים שלהם מצד לצד ״אוקיי.. אז בואו נקראה לעצמנו: חמישיית השושלת!״ אמרתי וכולם הסתכלו אחד על השני ורודי פשוט פרץ בצחוק.
״השושלת?!״ אמר ״זה הדבר הכי מביך שאי פעם שמעתי.״ אמר וצחק עוד פעם.
״נשבעת שאם לא תפסיק לצחוק אני אהפוך את זה לבכי. ואתה לא יודע למה אני מסוגלת נכון? עדיף שישאר ככה תאמין לי.״ אמרתי והוא שתק. בכיין.
״טוב אני בעד.״ אמר ברנדון. והסתכלתי עליו במבט אסיר תודה.
״אני תמיד בערך אלין.״ אמרה ליזי.
״תודה ליז.״ אמרתי.
״טוב אני גם. רודי אתה איתנו?״ שאל אותה לוד.
״לא.״ הוא אמר בחיוך מרושע. ברצינות מה יש לו נגדי?
״אוקיי למזלנו צריך רק 4 נקודות אז יש שם.״ אמרתי. וכולם הסתכלו עליי בהפתעה. ״מה? רציתי שברנדון ישתתף. עכשיו הוא ישתתף אז יש אישור. ואותך רודי״ אמרתי והסתכלתי עליו ״לא כל כך מעניין אותי אם אתה משתתף או לא.״ אמרתי בגילגול עניים. וכולם פרצו בצחוק.
״רגע מתקשרים אליי״ אמרתי כששמעתי צלצול וכולם הפסיקו לצחוק כדי לכבד אותי ואת מי שבטלפון.
״הלו״ שמעתי בקול קירפי מהצד השני של הקו. הוא דיבר בעברית.
״שלום..?״ אמרתי בחזרה בעברית.
״אני צופה בך..״ הוא אמר בקול קריפי עוד פעם.
״אוקי מה שתגיד״ אמרתי וגילגלתי עניים. באתי לנתק אבל אז שמעתי אותו עוד פעם.
״את גלגלת לי עניים עכשיו?״ הוא אמר ואני קפאתי.
״מ..מה איך ידעת?״ אמרתי בקול רועד.
״אמרתי לך אני צופה בך..״

סליחה שאני לא מפעילה❤️
אוהבת מלא🫶🏻
תהנו בפרק❤️🫶🏻