הדמות המשנית

פרק 12- ברנדון

אני מת על האישה הזאת.
היא ראתה שאני לא בסדר. אף אחד לא שם לב רק היא. ועוד אנשים היו קוראים לי סטוקר.
יש לי פרפרים בבטן בגלל מה שהיא אמרה.
״אני תמיד אדאג לך״
״אכפת לי ממך״
״אני לא אעזוב״
וואו. זה נורמלי שאני מקנא בי? על זה ששמעתי את זה? אני לא רוצה שהיא תעזוב בחיים.

בזמן האחרון ג׳ורג׳ איבד את האשיונות שלו. הוא מאשים אותנו שהוא חזר כי לא יכולנו לטפל באבא. למרות שכל הזמן הזה אני טיפלתי בו. הוא היה עסוק מדי בסיגריה שלו.
זה התחיל בזה שהוא הרביץ למייקל ואחרי זה הוא עבר אליי. בהתחלה ניסיתי לעזור לו. כי גם הוא סבל. הוא היה הכי אהוב על אמא. אבל כשהאיישתי החזרתי לו. בכל הכוח. כי הוא לא עומד לפגוע במייקל. אף אחד לא יתקרב למייקל. כי הוא אח שלי. האח היחיד שאני מכיר. ברגע שאני נולדתי אז ג׳ורג׳ עזב ולקחו אותו משפחת אומנה. כי הוא חולה על צומת לב. אבל לפעמים היה מגיע לביקורים. אבל מייקל? מייקל בחיים לא יעזוב אותי ואני בחיים לא אעזוב אותו. הוא ואני כמו אמיגוס. בחיים לא אעזוב אותו. לא כמו שאמא שלי עזבה אותנו. הסיבה הגדולה שאמא התאבדה זה בגללו. אמא התאבדה כי היה קשה לה בלעדיו. היא אפילו הזכירה לי את זה ביום יום.
״בסוף אני אתאבד מגעגוע לבן שלי.״
כשהיא אמרה את זה הייתי מאבד את זה. הייתי צועק לה:
״ואנחנו לא הבנים שלך? אמא תתעוררי. לאבא אפילו לא אכפת מאתנו. כי הוא עסוק מדי איתך. תתמודדי בשקט וזהו!״
תמיד כאב לי בגללה. יותר מדי. ואני בחיים לא אסלח לה על זה. על הכל. היא עזבה אותי. ואני נשארתי לטפל בכולם.

חזרתי הביתה ואיפה ראיתי את ג׳ורג׳? כמובן בסלון על הספה עם סיגריה ביד. וכמובן איך לא. בוכה. הוא תמיד בוכה. זה אומר או שהוא רוצה להרביץ למייקל (כי איתי הוא יודע לא להתעסק) או שהוא כרגע דאג לאבא שלי קצת. איזה מפגר הוא. ברגעים כאלה באלי למות. כי אני זה שדואג לבית. לא הוא. הוא בן 18. אני בן 15 הוא צריך להתנהג בגיל שלו לשם שינוי.
״שלום לך ג׳ורג׳, מה קרה הפעם? אבא היה צריך עזרה בשירותים?״ אמרתי בצחוק.
״כלום ילד.״ אמר גורג בלי כוח.
״אוקיי.. איפה מייקי?״ אמרתי כדי להקליל את האווירה.
״למעלה.״
״הרבצת לו?״
״לא.״
״יופי.״ אמרתי הסתובבתי ועליתי למעלה. נכנסתי לחדר של מייקל וראיתי אותו עוד פעם בוכה. נהדר.
״אוי מה קרה עכשיו?״ שאלתי אותו.
״ילדים ב..בבית ספ..פר צוחקים על..יי״ אמר לי בקול רועד.
״אוי אל תדאג מייקי. הם יעזבו אותך. ואתה יודע מה החוק שלנו נכון? אם מישהו מתעסק איך? אני אהרוג אותו.״ אמרתי לו בנימה מנחמת. אני לא יודע שום מילים אחרות להסביר לו. אז הכי טוב פשוט לזרוק את האמת. ״טוב אני הולך לחדר שלי, אם יש משהו תקרא לי.״
״א..אוקיי״ ענה לי.

כשהגעתי לחדר התקשרתי ללוד בשיחת וידיאו . אני צריך סדר. אני ולוד כמו *גיבסי מהבחורים של טומן*. שנינו אותו אישיות. אז אני מתקשר אלין כשיש לי בעיה והוא עוזר לי.
״שלום לודדדד״ אמרתי לו.
״שלום ברנדון״ אמר לי תוך כדי שהוא לועס ״אין מכות היום אה?״
״לא. היום יש הצקות בבית ספר.״
״אחי זה כל כך דפוק. למה שלא ג׳ורג׳ יטפל במייקי פעם אחת?״
״אני יודע לוד, אבל אין מה לעשות. אלא החיים״
״אף אחד לא צריך לעבור דבר כזה בגיל שלנו. תסתכל עלינו! תסתכל עליי״ אמר לוד תוך כדי שהוא מצביע על עצמו ״אני בחיים לא הייתי סובל דבר כזה.״
״אני יודע אחי. אבל אלה החיים שלי. צריך להתמודד״ עניתי לו. המצאתי תרוץ שאני צריך לעזור לאבא שלי או משהו וניתקתי.

אני לא רוצה לחיות ככה יותר. אני לא רוצה. כי אני לבד. אני מרגיש לבד ואין לי אף אחד לדבר איתו.
נמאס לי

סליחה על הפרק הקצר ועל זה שלא הפעלתי באמת שאין לי כוח לכלום.🫶🏻
אוהבת ממש ותהנו בפרק❤️