אלין-
היא הרסה לי את כל החיים ובגללה אני עוזבת.
אני מרגישה הרוסה.
אפילו קטלינה החברה הכי טובה שלי לא טרחה לבדוק מה שלומי ביום הזה.
ואז פגשתי אותו, הגבר שהציל אותי.
השאלה שלי היא:
האם הוא בכלל אמיתי?!
ברנדון-
אני הילד ״המושלם״.
אני משחק בכדורסל וממש...
מה קרה פה הרגע? ״סיימת או שיש עוד מהדיבור הזה שלך?״ אמרתי בזעזוע. ״לא נסיכה. אני סיימתי״ ענה לי בהתגרות. אווץ׳ מי נראה לו שהוא?! אף אחד לא יקרה לי נסיכה חוץ מאבא שלי. ״אתה לא תקרא לי נסיכה יבן זונה. אף אחד לא יקרה לי ככה זה ברור לכולם?! בני אלף.״ אמרתי בקול רם. ״ומה אתה רוצה ממני ברנדון?״ ולרגע היה נראה בכאילו שפגעתי בו. ואז הפרצוף שלו השתנה לרעה. אוי אליו מה עשית? ״תרגיעי. אני כאן כדי לדבר איתך. ודבר שני את לא תקראי לי בן זונה. זה ברור לך?!״ אוי נראה שגם אני פגעתי בנקודה רגישה. ״מה קרה? נגעתי לך בנקודה רגישה? לך לאמא לך.״ אמרתי בשיא העצבים. והוא פשוט הסתובב והלך. ״ברנדון היא לא התכוונה..״ אמר חבר שלו. לודן נראה לי. ״עזוב אותי גם כן אתה!״ הוא אמר. ״מ..מה קרה?״ אמרתי בקול קצת רועד.. ״ מה מה קרה?! אמא שלו מתה! זה מה שקרה! קודם את קוראת לו בן זונה. דבר שני את עוד אומרת לו ללכת לאמא שלו?!״ אמר לודן בזלזול. וברגע הזה הבנתי. הבנתי למה כולם התנהגו מוזר אחרי שהוא אמר ׳מה אתה אמא שלי׳. אוישיטאלין. ״אני.. אני לא התכוונתי..״ אמרתי בשקט. אני באמת לא התכוונתי. ״אוי סתמי עכשיו אלין.״ אמר לודן. ובנקודה הזאת נשברתי. אני עוברת יותר מכולם פה. ועדיין אם אני עושה טעות קטנה וככה מתייחסים אליי?! אני סיימתי עם ההתנהגויות האלה. השארתי אותם בישראל. ״מי נראה לך שאתה?! אני עוברת פה פי אלף יותר דברים ממנו! ואם אנחנו היינו ההפך ואני הייתי יוצאת הייתם קוראים לי בכיינית!״ הרגשתי שיצאתי מהגבול אבל באמת שלא הצלחתי לעצור. זה בכאילו שלודן הוציא ממני את המפלצת. ״אז לכו תזדיינו כולכם! או שעוד פעם פגעתי בו במישהו אה?! זה לא אשמתי מה שהוא עובר. אז תתמודדו עם מה שנותנים לכם. תגידו תודה שלא הייתם צריכים להיפרד מכולם. לא הייתם צריכים..״ עצרתי את עצמי כי ראיתי שהם מסתכלים עליי בכאילו שזה כלום ושום דבר. אפילו אחותי לא הייתה פה לידי. ממש אחות. ״אתם גם ככה לא מאמינים לי אה?..״ אמרתי בעניים מלאות בדמעות. ״ברור כי אני האישה המפגרת פה אה?! אחרי שעמדתי לצידך״ אמרתי והסתכלתי על אליס ״עדיין אמרת לי שהכל טוב והרחקת אותי. אחותי״ אמרתי והסתכלתי על אחותי ״את עוברת בדיוק אותו דבר ואפילו פחות ועדיין לא עמדת איתי..״ ״מה זה משנה מה את עוברת! עכשיו זה על ברנדון.״ אמר לודן בכעס. ״נכון. כי זה תמיד רק על ברנדון נכון? היום כשהוא נכנס לכיתה כולכם שאלתם איך עבר עליו החופש ואצלי? כלום ושום דבר. אפילו החבורה הזאת של אליס לא שאלה אותי כלום.״ ״וואי תרגיעי יבכיינית״ אמר לודן ״אני בשוק..״ עצרתי רגע והמשכתי. ״בעצם אני לא.״ אמרתי ויצאתי משם.
ברגע שיצאתי מסתבר שברנדון עמד בכניסה ושמע הכל. ״שמח?״ אמרתי אבל נשמתי. ואמרתי לעצמי ׳אלין את צריכה חברים ובכל זאת את עדיין את. ואת מתחשבת אז יאללה תחזירי את המפלצת בפנים ותדברי.׳ נשמתי נשימה עמוקה והמשכתי. ״תקשיב סליחה אם יצאתי מגעילה שם.. זה פשוט ש.. רק אבא שלי קורא לי נסיכה והוא אממ..״ הוא קטע אותי ואמר. ״את באמת לא צריכה להסביר את עצמך.״ אמר כשכולו דמעות. אוי אלין מה עשית? ״אבל אני כן, תקשיב באמת שלא התכוונתי אני לא יכולה להסביר.. כאילו הרגשתי בכאילו שעשית ממני צחוק או משהו בגלל זה אבדתי את זה..״ רציתי להמשיך אבל הוא עוד פעם קטע אותי. ״נפגעתי.. למה עשית את זה?״ אמר בקול חנוק. תפסיק להתבכיי.. אלין תעצרי. לנשום זוכרת. ״אני באמת לא יודעת איבדתי את הראש שלי.״ באותו רגע ראיתי שאין לו אוכל. ״רוצה?״ שאלתי והבאתי תפוח שאמא שלי שמה לי. ״לא אני לא רוצה ממך כלום.״ אמר והלך. ״אוקיי אל תרצה.״ אמרתי והלכתי גם אני. אני כרגע הגשתי לו עזרה וזה מה שהוא מחזיר לי? סבבה אין בעיה. המפלצת בחוץ.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
