הדמות המשנית

פרק 5- אלין

נחתנו בארצות הברית.
בעלה של אמא שלי הגיע והסיע אותנו לבית החדש שלנו.
בכיתי כל כך הרבה בטיסה שזה לא יאומן!
בכל מקרה נסענו, אני ואשלי ישבנו מאחורה. אני עם הספר שלי ואוזניות. אה ושחכתי עם דמעות.
לא שמתי לב שאמא שלי קוראת לי עד שאשלי פשוט לקחה ממני את האוזניות.
״למה עשית את זה אשלי?!״ אמרתי לה בצעקות.
״אל תצעקי עליה! ודבר שני הגענו את לא רואה? נכנסנו לשכונה החדשה שלנו!!״ ענתה לי אמא.
״כן כן מדהים.. תקראו לי כשנגיע בסדר?״ אמרתי קצת בקול רועד כי עמדתי עוד פעם לבכות.
״אליןןן, די כבר לבכות! הכל יהיה בסדר״ אמרה לי אשלי.
״קל לך להגיד״ אמרתי במלמול. ועם המזל שלי אמא שלי הבינה מה שאמרתי.
״ילדה צעירה, תתעשתי על עצמך ותרגיעי! אנחנו נדבר על זה בבית״ אמרה לי אמא.
לא אכפת לי מה היא תגיד לי. אני הזהרתי אותה שאני היה ככה. בעיה שלה שלא הקשיבה לי.
*המשך אחרי תמונה*

הגענו לבית שהרגיש לי ממש משונה.
לקחתי את המזודות שלי ועליתי לחדר שלי במדרגות (היה סיוט).
הלכתי למיטה והתחלתי לבכות. זה הדבר שאני אעשה בימים הקרובים.
אבכה

בערב אמא שלי נכנסה לחדר שלי.
״מותק ארוחת ערב, בואי למטה לאכול״ אמרה לי.
״אני לא רעבה.״ עניתי
״נו מותק בואי לפחות לשבת איתנו.״
״זאת אומרת לשבת בבית שאני לא מכירה? תנחשי את התשובה? יפה מאוד לא.״ אני לא יודעת מה עובר עליי,אבל אני סוף סוף יכולה לשחרר את הכל.
״מה עובר עלייך? תגידי לי״ ענתה לי.
״מה עובר עליי? את שואלת אותי מה עובר עליי?!״
״כן.״
חשבתי שהיא כבר מבינה. או אמורה להבין.
״נו״ עודדה אותי להגיד.
״לא יודעת סבבה?״
״אני יודעת שמשהו עובר עלייך״
״בואי נראה.. חוץ מזה שגרמת לי לעזוב את כל החיים שלי ושינית לי אותם בכיאילו שאני אף אחד.. כלום ושום דבר״
״כשתתאוששי בואי למטה. אין יותר אנרגיות כאלה מובן?״
״לא״
״לא?!״
״לא!!״
״בסדר״ אמרה ויצאה מהחדר שלי. ולא רק זה.. גם טרקה את הדלת! יופי ממש יופי אלין.

יום למחרת רק הצלחתי לצאת לשירותים ולאכול אוכל בחדר וזהו. אני לא יכולה לראות את המשפחה הזאת. כי תמיד יהיה חסר לי התחושה הזאת של הכל מוכר.
וזה נמשך ככה שבועות.
עד היום הראשון בכיתה ט׳.
משם הכל הסתבך לי יותר ויותר.

תודה רבה שאתם ממשיכים לקרוא❤️
אני יודעת שלא משנה מה שקורה בחיים שלכם, זה עבור מבטיחה❤️
תהנו בפרק❤️🫶🏻